ארכיון
כפר ויתקין

חיה מדרשי 2023

2023-1940

חיה מדרשי
 14.6.2023-12.6.1940

כתב: בר-כוכבא מדרשי
במשך שנים רבות יונית מזכירת הכפר פנתה אלי להספיד חבר כשלא היה מי שיספיד. חיפשה ממלא מקום כישרוני ואני הייתי אחד מהם.
היום לא נתבקשתי. זו חובתי מעומק ליבי ומתוכי לדבר על חיה ושיזכרו אותה כפי שהיתה.
אני נפרד היום מחיה אשתי אם ילדי אחרי 58 שנה של זוגיות ומסע חיים משותף. היא סיימה היום את מסלול חייה. מסלול שלא תמיד תוכנן מראש והיא לרוב התאימה את עצמה לכורח המציאות.
חיה היתה אישה דעתנית שאמרה את כל דעותיה גם אם לא היו מקובלות על הסובבים. עשתה וחשבה כפי שנכון לה ומתאים לה.
מי שמכיר אותה ידע שהיא לא בלטה בדיבורים, זה היה החלק שלי בבית.
חיה היתה בעלת יכולת התמדה רצון. כשהיה רועש בבית מהילדים מצאה את עצמה בקטיף הקלמנטינות, התפוזים או בדילול הסלק. היא עבדה קשה, קטפה תמיד מהענפים הנמוכים בלי הסולם. מילאה מיכלים למרות שלפעמים זה הרגיש כמו נצח ושזה לעולם לא יגמר.
חיה הייתה אשת מעשים. היא אהבה טיולים. כל בוקר לפני שנסעה להלל יפה היתה עוצרת לטיול ארוך בים ונכנסת לטבול במים גם אם הם היו קרים.
חמישים ושמונה שנים היינו יחד. גידלנו ילדים, נכדים. השניצלים האהובים של חיה, העוגות הטובות מעשה ידיה.
אני נפרד ממך היום, אתגעגע ואת תחסרי לי מאוד.
שלך, בר-כוכבא.

כתבה:  גלית מדרשי
אמא אהובה,
נולדת לפני 83 שנה בגליל העליון בשדה נחמיה בפינת חמד ירוקה ליד הבניאס והחצבני.
עבורך לפינת חמד זו היו כמה פנים. הפן שאותו לא אהבת –  גדילתך בחינוך הקיבוצי ובלינה המשותפת. סיפרת מעט מחוויות הילדות אבל את המושג "שומרת לילה" היה קשה לפספס. אופן הגידול הזה עיצב את נפשך ואת אישיותך, הרגשת מרחק מהורייך והבטחת לעצמך שילדייך יהיו קרובים אלייך.
מצד שני, הבניאס והחצבני ומימיהם הקרירים גרמו לך לאהוב מים, להרגיש כמו דג במים, לשחות ולא להירתע ממים קרים.
שנים על גבי שנים היית קמה בזריחה, צועדת בחוף ונכנסת לשחות לעומק הים בלי פחד בלי התחשבות במזג האויר או גם בדאגות של אבא אלייך. זה גם היה חלק ממי שאת –  להתנהג בעקשנות, לא תמיד להתחשב במוסכמות או במה יגידו או איך זה נראה. רק להיזכר בזה מעלה חיוך קטן כי זה כל כך אתך.
אחרי השנים בקיבוץ התגייסת והיית חובשת. משם המשכת למקצוע בו עבדת כל חייך, כאחות. תחילה במחלקה פנימית, עבדת בלילות כדי לטפל בילדים ובהמשך התפתחת ועברת למחלקת טיפול נמרץ לב.
עבודתך היתה קשה ואת עבדת שנים רבות ובמסירות גדולה.
את אף פעם לא התלוננת על שום דבר, גם במחלתך ובסופך לא ידענו עד הסוף אם משהו מפריע לך או כואב ואת לא התלוננת אף פעם.
הגוף שלך היה המבצר שלך, מבצר חזק ומתפקד. היית פעילה וספורטיבית אם בהליכות, שחייה בים ובעיקר טיולים, טיולים ועוד טיולים.
אהבת כל כך לטייל עם קבוצת הטיולים של איתמר, עם אבא בחו"ל. לא היית צריכה הרבה, תרמיל על הגב, כובע וכריך ואת שמחה עם חיוך גדול. הטבע תמיד היטיב איתך הוא היה שקט לא היתה בו צפיפות ורעש שלא אהבת ואת התמסרת אליו.
לא תמיד ידעת לרצות דברים עבור עצמך או לתכנן קדימה אבל תמיד ידעת לעזור לכוון ולתמוך.
בכל הצעדים והצמתים הגדולים היית שם. בפרידה מהחבר הראשון , בקשיים עם מתמטיקה בתיכון. זוכרת איך ליווית אותי לבירור. הלכנו לברר מה זה הדבר הזה שנקרא עבודה סוציאלית ועוד ועוד…
הילדים שלנו זכו לסבא וסבתא קרובים צמודים ונוכחים ביום יום של חייהם.
הם היו בליבך כל הזמן ואת בלבבותיהם הקטנים.
היית כל כך משמעותית ועזרת בגידול הילדים. אני זוכרת שבסוף כל אחר צהריים הייתי אומרת לך בביטחון "אין בעיה, לכי עם אבא לים לשקיעה", ואז קצת אחרי בבהלה מתקשרת "את חייבת לרדת אלי אני חייבת עזרה"… ואת תמיד היית שם, תמיד אוהבת ותמיד נמצאת בשקט שלך.
היום אני נפרדת ממך זה עצוב וקשה.
נמצאים כאן כל מי שבא להיפרד ממך ולהיות איתנו ולך תמיד היה לא קל להיות במרכז ולקבל תשומת לב.
אז עכשיו אנחנו איתך, עם נשמתך שעולה גבוה למחוזות נפלאים.
תדעי שהיית לי אמא נהדרת ואני אוהבת אותך.

כתבה: עלמא מדרשי
סבתוש היקרה, השנים האחרונות בחייך היו לא פשוטות בשבילך אך גם לראות אותך ככה מהצד היה לא קל.
אבל הגעת לשלב האחרון בחייך אחרי שחיית חיים מלאים. התחתנת, הבאת ילדים ונכדים ויצרת משפחה גדולה וחזקה בדיוק כמוך.
עכשיו את הולכת, אבל הותרת על כל אחד מאיתנו חותם וזיכרון ממך שילווה אותנו לתמיד.
אני זוכרת ממך איך קבוע בימי שלישי הייתי חוזרת מבית הספר ישר אלייך ואל סבא והיית מגישה לנו הנכדים את אותה ארוחת צהריים קבועה – שניצלים ופסטה,  וכל שבוע מחדש היה לזה טעם מדהים שלא נמאס. ואז היית מתיישבת איתנו ומקשיבה איך עבר עלינו היום בהתעניינות רבה.
דברים פשוטים היו עושים אותך שמחה,  כמו הים, ומתוקים היו החולשה שלך עד כדי כך שסבא היה מחביא אותם במזווה ומוציא אחד כל פעם.
תמיד הבעת דאגה כלפינו הנכדים אך לא תמיד ידעת איך להראות אותה וזה בא לידי ביטוי בעקשנות ובביקורתיות שלך, אבל אני יודעת שזאת הייתה הדרך שלך לדאוג לנו ולאהוב אותנו.
סבתוש, בשנים האחרונות הרגשתי שהקשר שלנו היה מיוחד ושהצלחתי להבין אותך למרות המצב. נהניתי מהזמן שלנו ולהיות איתך.
אני מקווה שיש לך קצת הקלה עכשיו ושטוב לך יותר.
תודה על הכל,
אוהבת ומתגעגעת, עלמא.

דילוג לתוכן