ארכיון
כפר ויתקין

תולדות המחלבה בכפר ויתקין

מאת: בר-כוכבא מדרשי

וזה דבר המחלבה….
(נכתב והוקרא ביום סגירת המחלבה בכפר, בשנת 2005)

בראשית הייתה המחלבה. אחר כך בנו סביבה בתים ורחובות ואת כל הכפר.
כך לפחות היינו בטוחים כשהיינו ילדים. ולנו היה מזל גדול שגרנו ברחוב הכי נחשב בכפר, שבו: מחסן ההספקה, המחלבה, הייצרנייה, המאפיה ומחסן הביצים.
אבל המחלבה הייתה לב לבו של הכפר. במחלבה היה לוח המודעות הראשי של הכפר.
מחלבת הכפר הקטנה הייתה פתוחה גם בצהריים כדי לקבל את החלב מחליבת הצהריים של הפרות לאחר ההמלטה.

במחלבה היה גם המקרר הציבורי הראשי והראשון בכפר. מי מחברות הכפר שבישלה הרבה מעל הנאכל, שמה בסיר, קשרה בחבל, עם פתק עם השם, והובילו אחר כבוד למיודובניק שישים למשמרת בקירור.
אחר כך שמו על הסיר הזה עוד 20 סירים וכשבאו לבקש החיפוש ארך זמן רב. אבל אין להתלונן, זה מה יש.

המחלבה נבנתה על מקום מורם מעט מהרחוב. ומי שהביא חלב היה צריך לטפס עם הכדים כשבע מדרגות ולשפוך את החלב. החלב נשפך לתוך מיכל עגול, שבו מצוף עם עמוד ועליו שנתות, לפי גובה עליית המצוף, אפשר היה לקרוא את כמות החלב. מי שהביא כמות גדולה במיוחד של חלב, נגיד 15 ליטר, היה צריך לחכות שירוקנו את המיכל ולשפוך פעם שניה.

המחלבה היתה אז לכפר ויתקין, מה שהיום מסדרונות הכנסת לממשלה. רוב ההצעות וההחלטות לאסיפה הכללית נדונו ולובנו בעת העמידה בתור לשפיכת החלב. באסיפה הכללית של מוצאי השבת, הן רק אושרו בהצבעה.

קירור החלב של אז היה פלא הנדסי. בבחינת השמיני בפלאי תבל. אני מתפלא שלא לומדים על כך היום בבתי הספר. ממיכל השפיכה, החלב עלה למעלה, וירד גלוי לעין כל על שרשרת גלילים מקוררים לצורך קירור ראשוני, ממש מגלשה לבנה מלאה בחלב. אחר כך זרם החלב שהובל לכדי ברזל כבדים עם שתי ידיות שהוכנסו לחדר הקירור הגדול, לקירור הראשי והסופי.
כשחדר הקירור התמלא בכדים הגדולים, היו ליאו הנהג, כהנוביץ, ורדי, עזריאל או אלטמן, נוסעים אחורנית עם המשאית, סבלים מיוחדים היו מוציאים את הכדים מחדר הקירור, מסדרים על המשאית, בדרך כלל מוקדם בבוקר, ונוסעים לתל אביב. לאחר כשעתיים באויר הקייצי החמים והנעים, החלב הגיע למחלבות תנובה בתל אביב במצב מצוין, כי הלא הכדים היו שתי יממות בקירור מלא.

ללכת עם אבא למסור חלב, באותם ימים, היה אחד הבילויים היותר נחשבים לנו, הילדים.

קודם כל נוחום ליטוואק עמד למעלה עם מגפי גומי ועם סינור גומי אדמדם שזה בלבד היה מראה מעורר השתאות בפני עצמו. אחר כך למעלה היתה חבית מקרטון ובה היה גבן.
גבן היא מין גבינה כזאת, כנראה ממן זכר. אני לא יודע למה העמידו אותה, אבל כל אחד הכניס את ידו וחפן חופן גבן עם היד המלוכלכת מהחליבה הידנית ואכל להנאתו את המעדן החמוץ עד להחריד.
אחר כך פלא הפלאים:  לראות את מגלשת החלב יורדת על הגלילים המקוררים. מחזה שלא יסולא בפז.
ואילו במחלבה עצמה אווירה של קרנבל:  דנים ומדברים, צועקים ומתווכחים. שומרים על התור, דוחפים את הכדים קדימה ונדחפים על ידי מי שאחוריך לקדימה. והחמורים נוערים מבחוץ.
וגם ריבים לא חסרו, והערות ועקיצות, כמו בכל העולם במקום בו יש תורים. הילדים בינתיים משחקים בכדור במרפסת, או בחוץ בגולות, או במחבואים. חבל על הזמן, איזה קניון היה לנו בכפר, לפני שבכלל המציאו את המונח הקניונים!!

בתקופה מסוימת, ישבו פרנסי הכפר וחשבו בהגיון רב: למה לסחוב את הכדים הכבדים במעלה המדרגות, נחפור בור ונוריד את המשקל למטה.
וכך היה. עכשיו כל מי שבא למסור חלב, הרגיש את עצמו גבוה, מעל מדברי או ירבעם או מעל מאיר לנדאו או מעל כל מי שבתורו קיבל חלב.

אחר כך שיא הפרוגרס כבר באמת חוגג בכפר: כבר לא צריך לסחוב עשרה כדים למחלבה, יש משאבה חשמלית ואפשר לבוא עם מיכל נירוסטה נגרר על ידי הטרקטור ולשאוב את החלב יש מהמיכל. וכמובן שדבר גורר דבר. רחבת המחלבה כבר לא מספיקה לתורים של הטרקטורים עם המיכלים, והוחלט, באסיפה הכללית, ברוב קולות כנדרש, כמובן, למצוא אכסניה חדשה למחלבה שתהיה עוד יותר משוכללת ועם, הקשיבו היטב, שתי משאבות לשאיבת חלב לקיצור התורים.
והמקום נמצא גם נמצא. ובאותו הרחוב ממש. כי לא מוציאים מחלבה מרחוב המחלבה וממקמים אותה ברחוב "הזנב" למשל. קודם כל כי תושבי רחוב המחלבה רגילים לעשן האגזוזים, לרעש הטרקטורים לצלצול מכסי הנירוסטה ושקשוק גלגלי הסמיטריילר, ואילו ברחוב אחר צריך יהיה להרגיל את התושבים, וגם להחליף את שם הרחוב ל"רחוב המחלבה".
רכשו משאיות חדשות, שתיים במספר, ויש את כל הרחוב לעמידה בתור בשתי שורות, ובערבי הקיץ , התור היה מסתעף גם עד מדרשי וכושר.

אבל מה, במשך השנים, גם המחלבה החדשה והציוד החדש כבר לא ענו על כל הצרכים. התחילו בעלי הרפתות לצאת עם הרפתות החוצה, כבר לא מביאים את החלב למחלבה, אלא המחלבה באה אליהם לרפת. כלומר, לא בדיוק המחלבה אלא מיכל החלב בא ולוקח את החלב ל"תנובה". וברגע שמיכלית החלב נוסעת לרפתות הקיץ הקץ גם על המחלבה החדישה.

וכמו שאמר הקוהלת: "חלב בא וחלב הולך, מחלבה נפתחת ומחלבה נסגרת, וכפר ויתקין לעולם עומדת!"

 

 

 

דילוג לתוכן