ארכיון
כפר ויתקין

פורים 1964, הצגת "הבשורה"

מאת: יהודה זיו

על דעת המקום: "הבשורה" על פי כפר ויתקין
מאת יהודה זיו
מתוך הבלוג: עונג שבת, ינואר 2013 (באדיבות פרופסור דוד אסף)

בחמישה בינואר 1964, ערך האפיפיור האיטלקי פאולוס השישי ביקור מרגש בישראל, אף כי בן יום אחד בלבד (וליתר דיוק 11 שעות).
שיאו של הביקור, לפחות מבחינת תושביה היהודיים של מדינת ישראל, היה עת נפגש עם זלמן שז"ר, נשיא המדינה דאז, בראש הר מגידו (Armageddon). האפיפיור הגיע לשם מירושלים, דרך שכם וג'נין, ואת "הקו הירוק" חצה במעבר תענך.
ממגידו יצא האפיפיור לעבר נצרת וצפון הכינרת ובשובו לירושלים, דרך נחל עירון (ואדי עארה) וחדרה, חלף ב"כביש הישן" של השרון גם על פני צומת כפר ויתקין. רבים מאנשי המושב המתינו לו שם והריעו לשיירת המכוניות החולפת.
באותה עת שימשתי, שמונה-עשרה שנה רצופות, כמורה בכפר ויתקין.
אני יכול להעיד, כי בעקבות הביקור אכן פקדה את הכפר שנת ברכה: הפרות המליטו עֶגְלוֹת במספר רב מזה של העגלים, התרנגולות קרקרו פחות והטילו יותר, ובחוצות הכפר טופפו בגאווה רבות מנשותיו הצעירות, כשכרסיהן בין שיניהן. קיצורו של דבר, היתה זו "שנה מעוברת"…
פעמיים בשנה הייתה נערכת תחרות בין תושבי הכפר: באיזה רחוב יקשטו את עגלת הביכורים היפה ביותר ומאיזו קבוצת גיל תעלינה בנשף פורים המסכות המשעשעות ביותר.
"משנכנס אדר" תשכ"ד החלו העושים במלאכה להתכנס, לבקש רעיון קולע לתחפושת ולתכנן את דרך ביצועו. אך הפעם, לשכבת הגיל שאליה השתייכתי (קבוצת הבנים והבנות הבכורים של הכפר), היה הדבר קל מאין כמוהו. ביקור האפיפיור הוליד את הרעיון להפתיע את הציבור בקבוצת מסיכות מקורית מיוחדת: כל הנשים ההרות לבשו בגדי נזירות, עם צניפים לבנים לראשיהן, בסוף התהלוכה צעד גבר מגודל, אף הוא בעל כרס (סתם שמן!) ועטוי גלימת כומר, ובראשה נשא ילד קטן את משולש האזהרה 'ילדים בדרך!'.
אני, שדרך קבע הייתי חורז פזמונים לקבוצת המסכות מן הרחוב שלנו, נטלתי על עצמי גם הפעם את המשימה לחרוז לקבוצה זו של נזירות וכומר משהו ברוח שנת 64' ('שישים וְהַרְבָּעָה'), ובעקבות מאמר חז"ל: 'משנכנס אדר – מַרְבִּיעִין בשמחה!'.
שבתאי סַפְרָא, המורה למוסיקה, הלחין את הפזמון בסגנון כנסייתי ובשלושה קולות, ויִסַּלָח לי אם אציין בצניעות כי הופעתה המקורית של קבוצתנו זיכתה אותנו בתשואות נלהבות ובפרס הראשון!

קטע מתוך השיר:
נזיר ונזירה, עטויי גלימות:
שִׁיר הַשִּׁירִים לְמִרְיָם, הִיא מַרִיָּה, שֶׁחַנָּה אִמָּהּ וִיהוֹיָכִין אָבִיהָּ
וְנוֹלְדָה לְשְׁנֵיהֶם בְּצִפּוֹרִי…וְאֵיךְ שֶׁהָיְתָה מִין צִפּוֹר הִיא!
כומר חסוד, התולה עיניו בשמים: אַח, אֵיזוֹ צִפּוֹר!
מקהלה: Ave Maria, Amen!

בְּלֶכְתָּהּ לַבְּאֵר, מִפַּעַם לְפַעַם, אֶת הַכֹּל הִיא נִסְּתָה, טָעֲמָה מִכָּל-טַעַם
וְלִבְסוֹף בָּחֲרָה בְנַגָּר. וּמַדּוע? הוּא עָבַד בַּמַּשׂוֹר וְהִיא  – בַּמַּקְצוּעַ…
גַּם שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת… Ave Maria, Amen!

אַךְ יוֹסֵף הוּא נַגָּר, כְּמֵיטַב הַמָּסֹרֶת  וְאָזְנָיו, כָּרָגִיל, מְלֵאוֹת הֵן נְסֹרֶת
וּלְפִיכָךְ פִּיו פָּעַר וְעָמַד מִתְפָּעֵל וּמִרְיָם לֹא נִסְּתָה לְהַכֲחִיש…..
וְאָמַר: 'בְּאֱמֶת? הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל Ave Maria, Amen

מַסְקָנוֹת יֵשׁ פֹּה שְׁתַיִם: אִם הַבַּעַל חֵרֵשׁ הוּא, אֵין כָּל קֹשִׁי לָלֶדֶת אֲפִלּוּ אֶת ישו
וּמִמִּרְיָם שֶׁהָרְתָה לְלֹא-חֵטְא, נְעָרוֹת –  יֵשׁ לִלְמֹד אֵיךְ לַחֲטֹא מִבְּלִי לַהֲרוֹת!

זה מה שיצא לי אז (ותראו מה יצא ממני מאז)

לקריאת המאמר בבלוג עונג שבת

 

 

 

דילוג לתוכן