ארכיון
כפר ויתקין

משחקי ילדות, שנות השלושים עד שנות החמישים

מאת: גדעון אבני

מתוך ספרו של גדעון אבני: פרקים מראשית כפר ויתקין

אנו, התלמידים בבית הספר בכפר, שיחקנו כמו הילדים בכל מקום.
בכיתות שיחקנו במשחקים שקטים וזולים, בישיבה: ב"צוללות" ודומיהם, במשחקי קופסה כמו "מונופול", "ריכוז" ואחרים (כשהתאפשרה רכישתם מבחינה  כלכלית). שיחקנו גם במשחקי קלפים חינוכיים (סדרות של רביעיות), על בעלי חיים, צמחים, אנשי תרבות ועוד. אחר כך שיחקנו גם ב"דמקה" וב"שחמט", (שהתפתח מאד מאוחר יותר).
בחורף, כשהיה קר ואי אפשר היה לצאת להפסקות בחצר, שיחקנו בכיתות  במשחקי תנועה מחממים, כמו "קרבות תרנגולים". בין יחידים: בניתור על רגל אחת ובידיים שלובות, דוחפים את היריב, במטרה לאלצו להוריד את רגלו השנייה. במשחק לזוגות: אחד מרכיב את חברו, כשהרוכב משתדל להפיל את הרוכב היריב, ע"י דחיפתו, או דחיפת המרכיב בידיים שלובות.
בין המשחקים הקבוצתיים, ששיחקנו בעיקר בחצר בית הספר, היו המשחקים: "סוס ארוך", "סְמֶל" ו"אסוּמָניָה – אבודַניה". שיחקנו גם ב"תופסת". ב"מחבואים", ביום וגם בלילה ועוד.
שיחקנו גם במשחקים שקטים כמו: "קלאס", "חמש אבנים", "גגה", "דקה", "גוגואים", גלגול חישוקים וגלגלים שונים, עם ובלי מדחפת. מהמשחק ב"בלורות" (גולות), היינו חוזרים עם מכנסיים קרועים ומלוכלכים. גם הברכיים שלנו היו שרוטות ומלוכלכות, למורת רוחן של האמהות שלנו. משחק נוסף היה טיפוס על מגדל המים במרכז הכפר.
שיחקנו גם במשחקי כדור תחרותיים לקבוצות כמו: מחניים, כדור הקפות, כדורגל- שהתפתח יותר מאוחר.
בקיץ היינו הולכים מבית הספר, בשיעורים חופשיים, או אחה"צ ובשבתות, להתרחץ בנחל אלכסנדר. שם גם למדנו לשחות.  בנחל וגם בים היינו מתחרים: מי יקפיץ יותר פעמים אבנים שטוחות, שזרקנו על המים.  מהסלע שליד "המעיינות", קפצנו למים. שיחקנו גם ב"תופסת" מים בנחל.
כשבגרנו שיחקנו משחקי מים  בנחל ליד השפך לים. שם איבדתי, פעמיים, תוך כדי משחק את השעונים שלי, שהיו נגד מים. לא למדתי לקח ולא הורדתי את השעון מהיד, לאחר שאבד השעון הראשון בנחל.
המיומנים יותר בינינו, היו שוחים מ"המעיינות" ל"שפך", מרחק של כמה מאות מטרים.
בשטח החולות (היום חופית) היינו משחקים ב"דִגְלַיִם": שתי קבוצות, לכל אחת בסיס ובו דגל ושמירה. הבסיסים היו מרוחקים אחד מהשני, כאשר מיקומם משוער בלבד. המטרה הייתה להשיג את הדגל של הקבוצה השנייה, ב"גניבה", למרות השמירה, או בשימוש בכוח ולקיחת השומרים בשבי. במשחק הזה שיחקנו כאשר היינו בוגרים יותר.
בשנים הראשונות בבית הספר, היו משחקי הכדור התחרותיים לקבוצות, בעיקר "מחניים" ו"כדור הקפות". שיחקו בהם בנים ובנות, לחוד וגם בקבוצות מעורבות של בנים ובנות. גם מורי בית הספר היו משתתפים לעתים במשחק. התחילה בכך מייסדת בית הספר רבקה כספי. אחריה המשיכו המורים שלמה נאמן ואברהם אימבר. המשחקים נערכו בחצר החולית של בית הספר.
בחצר הקטנה של בית הספר שיחקנו גם בכדורגל (במקום שלא התאים מבחינת הגודל והמשטח החולי).  בחורף היה טוב יותר, אולם בקיץ היה קשה לשחק בחול.
עם הזמן נוסף והתפתח בעיקר משחק הכדורסל ומעט גם הכדורעף .

 

 

 

דילוג לתוכן