ארכיון
כפר ויתקין

משחקי השחמט בכפר ויתקין

מאת: גדעון אבני

מתוך הספר: פרקים מראשית כפר ויתקין וזכרונות אישיים.  מאת: גדעון אבני

את משחק השחמט לימד אותי אבי בשנת 1935, כשהייתי בן 9.
בילינו במשחקים בערבים ובשבתות. במשך הזמן גם גברתי עליו. שיחקתי גם עם בני גילי, בבתים, בהצלחה.
ב 1936, הייתי הולך לצפות בחברי הכפר, ששיחקו שחמט בבית העם הישן, שהיה אז בצריף. שם שיחקתי עם חבר כפר מבוגר, (שלא היה מהמובילים בכפר במשחק) וגברתי עליו.
המשכתי לשחק שחמט עם חברי בני גילי, בבתינו, עם כלי השחמט הפרטיים שלנו.
התחלתי לעקוב אחרי פרסומי השחמט בעיתונות. לבקשתי, הורי חתמו עבורי, על ירחון לשחמט, וכך למדתי מהעיתון ומהירחון, כמה שעות ביום, והתקדמתי בכוחות עצמי.
כשבגרנו מעט, הקימונו חוג שחמט לנוער בכפר. המשחקים נערכו באחד מחדרי בית הספר, עדיין עם כלי השחמט הפרטיים.
ב 1943, בהיותי בן 17, יזמתי וארגנתי תחרות לאליפות הנוער בשחמט בכפר. עדיין שיחקנו בכלים הפרטיים. כדי ללמוד איך לארגן את האליפות, נכון ומסודר, נסעתי לתל אביב, למועדון השחמט "עמנואל לסקר", (נסעתי במשאית שהובילה את התוצרת החקלאית של הכפר. בארגז המשאית ישבתי על שקים של תפוחי אדמה, ליד ארגזי ביצים, כדי חלב וירקות שונים). שם התייעצתי עם א. מנדלבאום, אלוף הארץ בעבר, בנושא.
בתחרות, שפורסם עליה מראש בכפר, השתתפו שנים עשר שחקנים, רק בנים. המשחקים נערכו בחדר של כתה בבית הספר. הייתי היוזם והמארגן. קבעתי את סדר המשחקים, זמנם וכו'. הייתי גם השופט, ומיישב בעיות שהיו במהלך התחרות. כל המשתתפים סיימו את התחרות. אף אחד לא נשר. התחרות הסתיימה בהצלחה. למרות עומס הבעיות הנ"ל, שהיו לי – זכיתי במקום הראשון. היות ולא היה לנו תקציב להוצאות, לא חולקו תעודות ופרסים. אין לי תעודה ולא כל עדות פיזית אחרת לזכייה, מאליפות זו.
לאחר האליפות, נמשכה הפעילות בחוג, לעתים מזומנות. אני השתדלתי להתעדכן וללמוד על השחמט מספרים, מחוברות, ומהעיתונות היומית. הקדשתי לכך, לפעמים, כמה שעות ביום.
ב 1945, לאחר שנבנה בית הנוער, עבר החוג לשחק בעיקר בחדר הגדול. כשהחדר הגדול היה תפוס, שיחקנו בחדר הקטן. הפעילות נמשכה ברציפות עד מלחמת העצמאות וחודשה אחריה. במסגרת החוג, שיחקתי גם משחקים סימולטניים, נגד חברים צעירים בו.
בשנת 1953, בגיל 27, יזמתי וארגנתי אליפות שחמט, הפעם למבוגרים בכפר. לתחרות שפורסמה, נרשמו עשרים ושלושה משתתפים, רובם בני הדור השני. היו גם, לפי מיטב זכרוני, חמישה חברי כפר מבוגרים, מדור המייסדים.
לארגן תחרויות ל 23 משתתפים, כאשר כל משתתף צריך לשחק שני משחקים נגד כל 22 המשתתפים האחרים, לתכנן, לארגן ולשפוט כ 440 משחקים, היה מבצע מורכב הרבה יותר מארגון אליפות הנוער ב 1943. כדי ללמוד לארגן את התחרות, נסעתי לתל אביב, באופנוע ה"אריאל" שרכשתי ב 1950.
גם הפעם נעזרתי במועדון השחמט התל אביבי "עמנואל לסקר", במיוחד באלוף העבר של ארץ ישראל א. מנדלבאום. הוא הציג בפני כמה שיטות להגרלה ולסדר המשחקים. בחרתי בשיטה שנראתה לי המתאימה ביותר, "שיטת הליגה": כל אחד מהמשתתפים, ישחק נגד כל אחד מהמשתתפים האחרים, שני משחקים, אחד בכלים השחורים והשני בלבנים.
קבלתי רשימת "קוד" של סדר המשחקים. בבית הכנסתי את שמות המשתתפים הרבים.
התחרות, שהתחילה בחורף, נמשכה זמן רב. לא היו לנו אז שעוני שחמט קוצבי זמן. המשחקים נמשכו ככל שנדרש. רק כאשר כל המשתתפים סיימו את כל משחקיהם באותו סיבוב, עברו כולם לשלב הבא.
האליפות הסתיימה לאחר כמה חודשים, בקיץ של 1954. משתתפים אחדים התייאשו ופרשו לפני סיום התחרויות, לאחר שהפסידו בכמה משחקים. המשחקים נערכו בערבים ו/או בשבתות, בדרך כלל בחדר הגדול של בית הנוער. כשבית הנוער היה תפוס, עברנו לשחק באחד החדרים הפנויים של בית הספר, שהועמד לרשותנו. שם לא היה ריהוט מספיק לכל המתחרים ונאלצתי לסחוב ולהעביר אליו שולחנות וכיסאות. אחי הצעיר מוטק'ה, שהיה אז כבן שלוש עשרה, עזר לי בהעברת הריהוט לחדר ובהחזרתו למקומו.
במקום הראשון ובגביע זכה חבר הכפר, אברהם ליבמן- מדור המייסדים.
אני זכיתי במקום השני, בהפרש קטן של חצי נקודה. הפרס שקבלתי – ספר. במקום השלישי זכה יוסי גרבר
לאחר התחרות נוספו משתתפים חדשים לחוג השחמט, מבני הכפר הצעירים יותר, שעשו את צעדיהם הראשונים במשחק. גם כמה משחקים סימולטניים, פנימיים, נערכו במסגרתו.
אחרי התחרות הזמנתי את א. מנדלבאום , אלוף ארץ ישראל בשחמט, בעבר, להרצאה על שחמט בליל שבת, ולמשחק שחמט סימולטני בשבת, בבית הנוער. לפעילות זו היה תקציב. מנדלבאום ואשתו התארחו בבית ההארחה של משפחת רובל ז"ל. (היה אז בכפר מקום כזה).
מספר הנרשמים למשחק הסימולטני היה גדול, כמעט מעבר לרצונו של האלוף. ההרצאה והמשחק התקבלו בהתלהבות על ידי המשתתפים הפעילים וגם על ידי קהל הצופים. (למתעניין: במשחק סימולטני שחקן אחד מתמודד, בו זמנית, כנגד רבים).
לאחר כמה חודשים, הזמנתי את אלוף הארץ בשחמט, באותו זמן, מר יוסף פורת, לאותו הסידור: הרצאה בליל שבת, משחק סימולטני בשבת וגם האירוח כנ"ל. גם באירוע זה השתתפו רבים מהנוער ומהמבוגרים. (מאז לא היו יותר פעילויות כאלה  בכפר).
חוג השחמט המשיך להתקיים בבית הנוער מספר שנים, עד שעבר ל"יד-לבנים" שנחנך ב 1954.
הפעולות באולם הגדול היו מגוונות. קבוצה נבחרת מהחוג לשחמט נפגשה עם קבוצות שחמט מישובים סמוכים ורחוקים יותר, שאירחנו אותם והתארחנו אצלם.
פעילות החוג לשחמט נמשכה קרוב לשתי עשרות שנים, עד שנת 1959. היא נפסקה לאחר נישואיו של מרכז החוג. החוג קרטע עוד כמה זמן, עד שחדל לחלוטין, מפעולה מסודרת.

תקרית החייל הבריטי וערכת השחמט

בסוף פברואר 1946, בסיום הסמינר האוניברסיטאי של בני המושבים בבית הכרם, בירושלים, נסעתי הביתה באוטובוס אגד, עם קיטבג ומזוודה. במזוודה הייתה מערכת כלי שחמט.
כשרציתי לעבור לאוטובוס המקשר לכפר מהצומת, הופתעתי לראות שהכביש חסום על ידי חיילים בריטים. דבר די נדיר במקום זה. היות ובגלל הנסיעה, לא שמעתי רדיו באותו בוקר ולא ראיתי עיתון, לא ידעתי מה קרה. (בדיעבד התברר לי שבלילה הקודם פוצצו, במחנה הצבאי ליד בית חירות, כלי רכב של יחידת המשטרה הבריטית).
אחד החיילים בדק את המזוודה שלי. בתחתית המזוודה הוא גילה את מערכת השחמט שלי. החייל הופתע, קפא לרגע, היסס, הפסיק לחפש והורה לי לסגור את המזוודה ולהמשיך בדרכי.
הוא סבר, כנראה, שמי מחזיק במערכת כלי שחמט אינו טרוריסט מסוכן.

דילוג לתוכן