ארכיון
כפר ויתקין

ילדותי בכפר ויתקין, שנות השלושים והארבעים

מאת: איילה זלוצובסקי (לבית שרירא)

הורי, יהודית ויהושוע שרירא, הגיעו לכפר ויתקין בשנת 1936 כאשר הייתי בת יותר משנתיים, יחד עם אחי שהיה כבן שנה.
במשק גרנו בבית קטן שכלל שני חדרים, ללא מטבח ושירותים.
לא הרחק מהבית היה חדרון בנוי מפחים ששימש מטבח, מחסן ומקלחת, היו שם  ברז, פתיליות ושיש. (אז היו מבשלים בפתיליות או בפרימוסים).
לקיר הפחון היה מחובר דוד, ובתוכו היה פרימוס לחימום מים לרחצה. היינו מתרחצים לאור מנורה או נרות.
בחצר היה תנור בנוי מלבנים, שהיה מובער על ידי עצים שהיו מוכנסים לתוכו, והוא היה משמש לאפית לחם ומאפים נוספים. במקום מרוחק יותר בחצר נבנו שירותים עם קירות מפחים. הם היו בעצם בור עמוק שנחפר באדמה ושמסביבו הונחו עצים ששימשו לעמידה או לישיבה באוויר.
זכור לי שבמשך תקופה מסוימת, הורי השכירו אחד משני החדרים למשפחה אחרת. כך יצא שאנחנו – משפחה של ארבעה נפשות – הצטופפנו בחדר אחד קטן.
בחצר הבית הורי הקימו משק זעיר: היו להם חמור ועגלה, עדר עזים קטן ועופות. סביב הבית אמי גידלה גן ירק שכלל את כל סוגי הירקות. בחצר היו עצי פרי שונים ובהם אנונות, רימונים, גויאבות ופירות הדר.
בבית לא היו לנו משחקים או צעצועים, בחוץ שיחקנו עם ילדי השכנים במשחקים שונים: חמש אבנים, קלאס, תופסת, משחקי כדור ועוד.
רכבתי הרבה על החמור: לבד, עם אחי יצחק ולפעמים גם עם ילדי השכנים.
באותם ימים שלט המנדט הבריטי בארץ. האנגלים הפחידו אותנו כילדים. הם היו רוכבים על סוסים ונוסעים במכוניות. הדרכים אז לא היו סלולות והיו מלאות בחולות, והאנגלים היו מניחים עליהן רשתות עם חורים גדולים על מנת שהרכבים ופרסות הסוסים לא ישקעו באדמה.
היה אנגלי אחד שאנחנו, הילדים, קראנו לו "ירח", בשל הקרחת שלראשו. הוא היה גבוה והיה חובש כובע שחור ומרופד לראשו. הוא היה עובר בבתים, יחד עם חיילים אנגלים נוספים והם היו מחפשים נשק.
הורי עבדו אז מחוץ לבית, ואני ואחי יצחק היינו נשארים לבדנו בבית ופחדנו מהם. בנוסף לאנגלים היו גם חיילים סקוטים, וזכור לי שבחג המולד הם היו משתכרים, וזורקים כובעים וכל מיני דברים מתחת לחלונות הבית.
בהיותי ילדה עזרתי להורי בעבודות הבית ובמשק. עיקר עבודתי במשק היתה איסוף ביצים והאכלת חיות המשק.
כשהיה צורך, אני ואחי יצחק נסענו עם אבא בעגלה לאסוף תפוחי אדמה בשדות, ולהביא תלתן לרפת. עבדנו בחום הכבד וזה היה מעייף מאד.
בבית הייתי מנקה ושוטפת את הרצפות, רוחצת כלים ומכינה אוכל. כבר אז ידעתי להכין חביתה, דייסה או תבשיל ירקות.
חג השבועות היה חג יפה במיוחד בכפר. לקראת החג תושבי  כל רחוב היו מכינים עגלה מקושטת בפרחים ובצמחים, רתומה לסוס. הילדים לבשו בגדים לבנים, וכל אחד נשא סלסלה עם פירות וירקות. היתה תהלוכה גדולה בכפר, שהגיעה עד לבמה. הבאנו  לבמה את הסלסילות, שרנו שירי חג ושירים שמחים אחרים ורקדנו על הבמה.
כשהכריזו על הקמת המדינה ובתקופת מלחמת השחרור, הייתי בת 14 שנים. זכור לי שאמי מילאה ארגז בעופות, ביצים וירקות, ושלחה את הארגז במשאית שנסעה מהכפר בשיירות לירושלים הנצורה, שם היו לה קרובים ומכרים.
בנעורי הלכתי גם לתנועת הנוער העובד. הייתי נפגשת עם חברי  ובימי שישי היינו הולכים לרקוד ריקודי עם. היינו גם יוצאים לטיולים ביחד, לפעמים לקטוף כלניות בגבעות הסמוכות לביתן אהרון.  היתה לנו חברות יפה.

 

דילוג לתוכן