ארכיון
כפר ויתקין

חג הביכורים בכפר ויתקין

מאת: חגית גור אריה, יוסף (יוסלה) בר

על חג הביכורים (חג השבועות)

חגית גור אריה מספרת:
השנה היא 1934. בחצרות התושבים גינות הירק עדיין לא הניבו פרי. חג הביכורים קרב ופריות ביכורים – אין. מה עושים? לא חוגגים? כמובן שחוגגים, אבל איך? תושבי הכפר וילדי בית הספר התקהלו בצריף התרבות בכפר, המחיזו הצגה בנושא מתן תורה, שרו משירי החג וערכו לאחר מכן את האירוע המרגש והוא – מכירת הביכורים.
ואם אין ירקות ופירות ביכורים מה מוכרים? ובכן, מוכרים ציורי ילדים. כל ילד צייר ציור בנושא החג ואת אותם ציורים מכרו במכירה פומבית למרבה במחיר. את הכסף תרמו לקרן הקיימת לישראל שתפקידה היה לקנות אדמות ולהכשיר אותן להתיישבות.
מספר שנים לאחר מכן, כשהגינות הניבו פרי, הביא הילדים בשמחה ובגאווה פרי ביכורים מגינתם – תות גינה, גזר, תפוח אדמה ואפילה ביצה – תנובת הלול.
כולם לבשו בגדים לבנים ונשאו את ביכוריהם שהניחו בסלסלות מקושטות בירק ובפרחים. צעדו הם בתהלוכה חגיגית לפני הבמה. לאחר הטקס מכרו את הטנאים במכירה פומבית לכל המרבה במחיר. הכסף נתרם לקרן הקיימת לישראל.
כעבור מספר שנים הוחלט לערוך את החג ברוח שונה – תחרות בין אזורי הכפר. כל איזור התארגן ביחד להביא מביכורי המשק. בתחילה העמיסו עגלות המקושטות בתלתן, סלק, חסה, חציר ועוד. במשך הזמן, כאשר המשק התפתח, נוספו עגלות יפות ובתוכן עגלים רכים, כבשים, תרנגולות ותרנגולי הודו. העגלות עברו לפני הבמה, עליה ישבו השופטים והם אלה שבחרו בתום הטקס והכריזו על העגלה היפה ביותר.

יוסף (יוסלה) בר מספר: 
בילדותנו, בשנות ה-40 וה-50, היינו חוגגים ברוב עם ובשמחה רבה את חג הבכורים במגרש בית הספר או במגרש הכדורגל.
החגיגה כללה תהלוכה ובצידה תחרות של העגלה או הטרקטור היפה ביותר, אשר בהם הוצג אחד מענפי החקלאות.
החגיגה נפתחה בתהלוכת העגלות או הטרקטורים המקושטים והם עברו לפני הבמה עליה ישבו שופטי התחרות. טקס הביכורים כלל ריקוד של המכהנות, שירה, הקראות, והופעת להקת הריקודים.
אנו, הילדים, היינו מביאים ברצינות רבה את הביכורים למכהנות, ביודענו שאנו עוזרים לגאולת אדמת ישראל על ידי קק"ל.
"תחרויות חקלאיות" היו חלק חשוב בחגיגת הבכורים. הן היו שונות ומגוונות, ובהרבה מקרים אף מאתגרות מאוד. למשל, לבנות צלחות סביב עצים בעזרת טוריה, לפתוח תלם של 20-30 מטר עם סוס ומחרשה בקו ישר, לחלוב פרות, ביד כמובן, המנצח היה זה שהפרה שלו נתנה הכי הרבה חלב. הייתה תחרות להעמסת עגלת תלתן, שנקצר בחרמש, כך שתהיה הגבוהה והמעוצבת ביותר. בניית עגלה עמוסת חבילות קש בצורה מרובעת ויפה שהכילה 33 חבילות ואף יותר.
היתה תחרות לסידור ביצים שהועברו מתוך הדלי אל  התבניות – זה שגמר ראשון מבלי לשבור אותם זכה בפרס. נהיגת טרקטור עם עגלה ברוורס – המנצח הוא זה שהגיע ראשון למטרה. תחרות חביצת חמאה משמנת, בעזרת מחבצת ידנית, השתתפו בה בדרך כלל הנשים. המנצחת הייתה הראשונה שהצליחה לעשות את החמאה.
הפרסים בתחרויות היו פרסים חקלאיים כגון: מפתח צינורות, ממטרות, טוריה, קילשון ועוד.
טקס הביכורים הסתיים כאשר השופטים היו מודיעים את תוצאות השיפוט לעגלה-טרקטור המוצלחת ביותר.
בסיום הטקס היינו שרים 3 המנונים. הראשון היה "תחזקנה", השני היה "האינטרנציונל", השלישי היה כמובן, המנון "התקווה".

 

דילוג לתוכן