ארכיון
כפר ויתקין

השנה הראשונה בבית הספר

מאת: אליעזר גלעוז

בשנת 1930 הגיעו 21 הראשונים אל הבית הגדול שליד כפר ויתקין.
במהלך השנתיים שאחרי כן, נוספו משפחות רבות לקבוצה. המשפחות התגוררו בצריפים ב"שכונה הזמנית", בהמתנה למעבר לנקודת הקבע בה הוקם הכפר.
עם הגעת הילדים נוצר צורך בהקמת בית ספר.
בית הספר נפתח בה' בכסליו (4.12.1932) עבור חמישה עשר ילדים בגילאי שמונה עד שתים עשרה.
הילדים הגיעו ממקומות שונים בארץ. חילקו את קבוצת הילדים לארבע כיתות:  בכיתה ב' שישה תלמידים, בכיתה ג' ארבעה תלמידים, בכיתה ד' שלושה תלמידים.
כותב אליעזר גלעוז: "חומר הילדים שונה, הדבר תלוי מאין הם הגיעו. ילדי המושבה והעיר מכונסים בתוך עצמם, הילדים שבאו מההתיישבות הם אחרים לגמרי. הבעיה היתה כיצד לארגן את הילדים. המורה הראשונה, רבקה כספי, עיבדה תכנית מפורטת של עבודה עצמית ויש לציין שהיתה זאת מורה שתרמה הרבה בתקופה הראשונה, והשתלטה על הילדים.
רבקה כספי סיפרה: היה קשה בהתחלה להשתלט על כולם, גם התנאים הכלכליים לא היו טובים, היינו צריכים לדאוג לאיזה סידור שדרש אמצעים. רבקה פנתה למרכז ועדת החינוך, והתשובה שקיבלה היתה:  "אין כל אפשרות כספית להוצאה הכי חשובה. נחוץ להסתפק במה שיש".
הילדים נאלצו להכין את השיעורים בבית הספר. בצריף המשפחה לא היתה אפשרות.
בחודש אפריל 1933, כאשר התחיל המעבר לנקודת הקבע, הובא צריף מעתלית, בו הוקם בית הספר החדש. החליטו להאריך את חופשת פסח חודש ימים, היות וחלק מילדים גרים בשכונה וחלק עבר כבר לנקודה.
הדרך מהשכונה הזמנית לבית הספר בכפר  ארכה למעלה מחצי שעה של הליכה ברגל בחולות. היו ילדים שהחסירו ימי לימודים בגלל עייפות. רבקה כספי היתה נאלצת ללמד במשמרות וציינה שלא ראתה התקדמות בלימודים.
מיומנה של רבקה כספי:
ה' באייר תרצ"ג (1.5.1933)
חלק ניכר מהאמהות יוצאות לעבודת חוץ ב"יכין", על הילדים לבוא נקיים לבית הספר וקשה לה למורה לפנות בטענות אל האמהות. נקבע "לוח ניקיון" בכיתה, על הלוח מסמן כל ילד את מידת נקיונו. אחרי זמן קצר יכולה המורה לוותר על הלוח שהרי הילדים באים מסודרים ונקיים
ט"ו סיון תרצ"ג
החגים אשר חגונו במשך השנה: מציאותנו היא כזאת, שאין הילדי מרגיש בחג בבית הוריו. מצד אחד משתדלת אני להיות נאמנה למסורת, אך אני מחפשת גם תוכן חדש. את התוכן אני שואבת מן ההווה.
חג החנוכה:  זו היתה החגיגה הראשונה בשכונה במקום החדש. את השיר חיבר זעירה. היתה הצגה, דקלומים ובתהלוכות אור יצאו אל בית "השכונה" ועלו אל "הבית הגדול". השוטרים שהיו במקום התרגשו למראה התהלוכה. הילדים היו הראשונים שעלו למקום המיועד ל"נקודה" ונטעו שתילי אקליפטוס. גם הילדים חשו ברגע הגדול, שהרי הנטיעה היא תחילת הבניין.
פורים:  שמחו ורקדו.
אחד במאי: אין טעם לחוג את האחד במאי בלי מבוגרים. החברים הביאו לידי ביטוי את חג הפועלים בשבתון כלפי עבודות חוץ, ואילו כולם עסוקים היו בבניין קינם במקום.
ל"ג בעומר:  אין לנו חורשה ואסור היה להתרחק מהנקודה. חגגנו במקום ותרמו גם לקק"ל. בזה הסתפקנו.
שבועות:  בחג זה הגענו לשיא החגיגיות. היו בו מומנטים אשר נחרטו בלב הצופים. החברים הביאו ביכורים ראשונים מאדמתם. דרך ארבעה שערים נכנסו הילדים וההורים והתקרבו אל במת הביכורים. מרגולין ז"ל היה מנצח על טקס הבאת הביכורים ומסר בחגיגיות את דגל בית הספר, הדגל הכחול-לבן לידי הילדים והמבוגרים, והם הניפוהו ברוממות. הביכורים הוגשו לבא כוח הקק"ל. אחרי הטקס נכנסו לאולם, ושם הציגו הילדים את הצגותיהם. תוכן ההצגות עבודה בשדה – גם חג של מתן תורה הוא. הפעם השתתפו גם ההורים בהצגה היות והיו מעט ילדים.
ט"ו בתמוז
כולם עלו לנקודה. קיימו שיחה: כיצד לעזור להורים בניין "הנקודה" החדשה. חושבים ששם הכפר יהיה כפר ויתקין. השכונה מה בודדה היא, רק מספר צריפים נותרו בה. הבית הגדול על הגבעה משקיף בגעגועים ובסיפוק אל עבר הכפר החדש המוקם.
כ"ב תמוז
האנשים עמלים כעדת נמלים חרוצה, מציינת רבקה כספי, כמה כוחות משקיעים כאן החברים, בעקשנות קשרו גורלם למדבר שומם זה. אני כה קשורה לחברים באהבה ורצון אני מקבלת את ילדיהם, אני מחפשת דרכים לקשור את ההורים יותר אל הווי בית הספר. בנפשי אני חשה בקרבה הגדולה הנרקמת והולכת ביני לבין כל פרט במקום.

 

 

דילוג לתוכן