ארכיון
כפר ויתקין

הנגריה

מאת: חיים יובל (יבלונסקי)

למרות שבמשקו של כל חבר הורחבו ענפי החקלאות כגון: רפת, לול ופרדס, עדיין ההכנסה מהם לא הספיקה לפרנסת המשפחה, ועדיין נזקק כל אחד גם להכנסה מעבודות חוץ.
היות ועבודת בניין התמעטה בכפר, ולא היה מקום לקיום שתי קבוצות בניין,
הרי שקבוצתנו, קבוצת רבינוביץ, התפרקה. אני נשלחתי על ידי ועד הכפר לעבוד בנגריה שהקימו חברי כפר ויתקין בשותפות עם בית חרות.
בנגריה עבדו שלושה חברי כפר ויתקין: הרצנשטיין, הורביץ וגלעד, ותושב אחד מבית חרות –  פורמן, שהיה מומחה לנגרות.
לא קלה הייתה עבורי ההסתגלות לעבודת הנגרות. העבודה דרשה דייקנות בביצוע וכן עשיית עבודות בעזרת מכונות,
עבודה שרגיל הייתי לעשות במסור-יד ובגרזן, כשעבדתי בטפסנות בניין.
אולם כל זה הסתדר עם הזמן בעזרתו של פורמן ותחת עינו הפקוחה והקפדנית של גלעד, שלמעשה, שימש כמנהל הנגרייה.
רוב העבודות שביצענו בנגרייה שייכות היו לענף נגרות הבניין, הווה אומר: דלתות וחלונות לבנייני הכפר ולבנייני הסביבה.
עם הזמן, התמחיתי בהרכבת כל אלה בבניינים, כך שחצי שבוע עובד הייתי בנגריה ובחציו השני בהרכבת חלונות ודלתות בבניינים.
סדר עבודה זה נמשך כשנתיים, עד שקיבלנו עבודת ניסור לוחות לארגזי משלוח תפוזים לחו"ל.
לשם כך נאלצנו להוסיף מכונות ולהרחיב את צוות העובדים, שהגיע עד עשרים איש, כולם חברי כפר ויתקין.
כמובן, שכל סדרי הנגריה השתנו, ונאלצנו לשנות לגמרי את אופי סידור העבודה שהתבקש משינוי אופי העבודה.
כעבור מספר חודשים, תחת ניהולו של גלעד, שרוב העובדים לא סבלו את אופיו הקפדני,
נאספו כל עובדי הנגריה באחד הערבים בצריף של ועד הכפר, וביקשו מהוועד למנות אותי כמנהל הנגריה.
בתפקיד זה שימשתי כשלוש שנים, עד שנבחרתי כמרכז הכפר ולאחר מכן כגזבר.

בערך באותה תקופה, בשנות הארבעים, בנו האנגלים מחנה נופש ליד הכפר, עבור החיילים.
היו אלה חיילים מכל האומות, ובעיקר חיילים אוסטרלים וניו זילנדים, שזקוקים היו להינפש מהקרבות נגד הגרמנים.
תוך כדי בניית המחנה, הם הזמינו כמויות גדולות של בולי עץ מבורמה, ומהם ניסרו לוחות לבניית מבני המחנה.
חלק לא מבוטל מבולי עץ אלה הופנו גם לנגריה שלנו, ואנו ניסרנו אותן למידות שונות של לוחות וקרשים.
הקצין האנגלי, שהיה ממונה על פרויקט בניית המחנה, השאיר בנגריה את העצים, תמורת תשלום מסוים,
אנו בנינו מאותו עץ בורמה לולים, וחילקנו אותם, לפי הזמנה, כמעט לכל משקי הכפר.
באותם הזמנים, של חוסר עבודה, סיפקה בניית הלולים עבודה לעשרות מחברי הכפר.
בסופו של דבר, נתפס הקצין בקלקלתו, וכעונש נשלח לחזית טוברוק, בלוב.

מתוך החוברת: סיפור חיים, מאת: חיים יובל (יבלונסקי), 1952

 

דילוג לתוכן