ארכיון
כפר ויתקין

21 הראשונים

אליעזר קמחי

אליעזר קמחי היה אחד מעשרים הראשונים שהגיעו לבית הגדול.
קמחי הגיע לארץ בפעם הראשונה בשנת 1912, כשהיה בן 12, כדי ללמוד בגימנסיה הרצליה ביפו. כעבור שנתיים, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, שלחו אותו השלטונות התורכיים לאודסה, בחזרה למשפחתו. קמחי עלה שנית לארץ בראשית 1920. הוא סיפר שהחליט להיות ציוני בגיל צעיר בהשפעת סבו, רבי חיים בר. קמחי עסק בכפר כשומר השדות. הוא רכב על סוס, כאשר הרובה על שכמו וחגורת הכדורים סביב מותניו.
אליעזר קמחי הקפיד מאוד לדבר בשפה העברית בלבד. הערבים שהיו בסביבה וגם קציני המשטרה הבריטיים, ידעו כי עם קמחי השומר יש לדבר רק בעברית.
בראשית שנת 1942, התגייס קמחי לבריגדה היהודית של הצבא הבריטי, לחיל התותחנים.
כששב לכפר ויתקין, היה קמחי הראשון ששימש בתפקיד מזכיר האגודה השיתופית של כפר ויתקין. סיפר על כך בר כוכבא מדרשי, בערב לזכרו של אליעזר קמחי: “מזכיר הכפר הראשון, אליעזר קמחי, היה ידוע בעיטושיו הרמים. כשהוא היה מתעטש, היו שומעים זאת בתל-אביב. עובדה! מה מסתבר. היה טלפון אחד בכפר, במזכירות אצל קמחי. מאחר והיה קשה להשיג קו, הוא היה משאיר את הקו לתל-אביב פתוח תמיד, וכך כשהתעטש – שמעו גם בתל-אביב”
לאליעזר קמחי היו חברים רבים בכפר. במטבח ביתו הפרטי נולד הרעיון של מפגשי החברים הוותיקים בשבתות בבוקר. קמחי לא הקים משפחה, הוא ציווה את ביתו לכפר, במטרה שהבית ימשיך ויתקיים כמקום מפגש ופעילות לותיקי הכפר, ואכן, בכפר ויתקין קיים בית לחברים הותיקים על שמו של אליעזר קמחי. בשנת ….ערכו חברי הכפר ערב חגיגי לזכרו של אליעזר קמחי, ובו סיפרו על פועלו ואופיו.

מתוך העיתון “דבר לילדים” 28.4.81 – “השומר מוואדי חוארת”:
ילדי הכפר נהגו לקרוא לו “הג’ינג’י”. בקרב הנוער קראו לו “הקרח”, משום שתמיד היה ראשו מגולח למשעי, ממש נוצץ ואף התפאר בכך. חבריו בכפר קראו לו “העקשן”. ואכן צדקו כולם: הן הילדים והן המבוגרים בכינויים שהדביקו לו, והוא נהנה מכך ומצטחק בקול רם. הוא טען כי עקבי הוא בדעותיו והליכותיו מאז ילדותו ודרכו בחיים ישרה כסרגל.

 

קרא יותר

ברוך הרצנשטיין

בנם של מנדל וחנה הרצנשטיין, נולד בשנת 1903 בקייב, רוסיה. הוריו עסקו במסחר. הגיע לכפר ויתקין בשנת 1929. לפני כן גר ביבנאל ובנהלל.
עלה לארץ בשנת 1923 עבר באופן בלתי לגאלי מרוסיה לפולין, הגיע לנמל חיפה.
היה חבר בארגון ההגנה.
נישא לאסתר לבית ציזנר, נולדו להם שלושה ילדים: חנה, מתי, עוזי
בתקופה של העליה על הקרקע, עסק בבניית המשק החקלאי וגם עבד בנגריה בייצור חלונות, דלתות ומשקופים להרכבה בבתים שנבנו. לאחר מכן עבד במשק החקלאי בלבד. ברוך היה ממקימי התזמורת של הכפר. היה חבר בוועדת התרבות – הביא לבית העם את האופרה “הספר מסביליה”.
מאוחר יותר עבר קורס קציני הג”א בצריפין והיה ממונה על הנושא, כולל כיבוי אש, בישובים שהיו בתחומי המועצה האזורית עמק חפר.
נפטר בתאריך 25.8.1980, בגיל 77

קרא יותר

גרשון בית הלחמי

גרשון בית הלחמי נולד בשנת 1903 בעיירה קובל בפולין, לישראל ואסתר ויסברוט, אחד משמונה אחים. להוריו היה בית מסחר למכירת יינות.
גרשון הצטרף לתנועת השומר הצעיר ובגיל 18 החליט לעלות לארץ ישראל. בשנת 1921 עלה לארץ באופן בלתי לגאלי דרך רומניה ומשם הגיע לנמל חיפה. בארץ שינה את שמו לבית הלחמי.
בארץ עבד בביתניה, בתחנת הנסיונות בדגניה ב’ ובתל אביב. גרשון הצטרף לארגון ג’ -העמק, ובשנת 1929 נקרא להגיע לעמק חפר.
הוא מספר על החיים בבית הגדול: קיבלתי זוג סוסים והייתי נוסע לחדרה להביא תוצרת…לא היה לנו רופא ולא אחות, מי שהיה חולה היו צריכים להביא אותו לחיפה.
לאחר שסללו את הכביש שמחבר את כפר ויתקין לכביש הראשי, החל בית הלחמי לעבוד כנהג של אגד.
גרשון נישא לבלה, נולדו להם שלושה ילדים: יואל, שרה ואסתר.

קרא יותר

דב גרשוני

דב גרשוני נולד בשנת 1906 בעיירה טפליק באוקראינה.
הוריו: זליג גרשוני וחיה–יונה.
דב גדל בבית ציוני חסידי. בשנת 1908, בהיותו כבן שנתיים, הגיע לישראל עם משפחתו.
מגיל צעיר החל דב לעבוד בסיוע לפרנסת המשפחה ובנין הארץ, בעבודות שונות כעגלון.
בשנת 1920 עבד דב כעגלון בבניית הכביש טבריה-צמח במקביל ללימודיו בבית הספר, בשנת 1925 השתתף בהובלת חומרים לבניית עפולה.
בסיום לימודיו בחר דב בדרך של הגשמה בשמירה ובחקלאות. הוא החל לעבוד ב”משק הפועלות” על יד בית חרושת נשר ונרשם לארגון ג’, אחד מהארגונים שהקימו את כפר ויתקין.
דב היה אחד מ 20 הראשונים בבית הגדול. כאשר עברו להתיישבות בכפר החל לבנות את המשק. ב”משק הפועלות” בתל אביב הכיר את חנה שכטר.
בשנת 1934, נישאו חנה ודב.
לחנה ודב נולדו ארבעה ילדים: ששון ,חיה, צפירה, נתן
דב עבד במשק שהקים וגם בשמירה בכפר. הוא היה פעיל בנושא המעפילים ורבים מהם התארחו בביתו לפני העברתם למרכז הארץ.
דב וחנה שמשו במשך שנים רבות כמשפחת אומנה לילדים מבתים הרוסים, וקייטנות של מוסדות שיקום.

קרא יותר

דב דריז

נולד בשנת 1898, בן לאהרון וציפורה דריז. גר בעיירה ויניצה ברוסיה.
עלה לישראל בשנת 1921 בעליה בלתי לגאלית, דרך רומניה.
כשהגיע לארץ עבד בחדרה, גן חיים, כפר סבא. היה חבר בארגון ההגנה.
בשנת 1925 הכיר את זהבה מוצניק. השניים נישאו באוגוסט 1929, כמה חודשים לפני הגעתם לבית הגדול.
אב לשתי בנות: דליה (הילדה הראשונה שנולדה בכפר ויתקין), ורחל.

קרא יותר

זהבה דריז

נולדה בשנת 1900 לחיה וחיים-נחום מוצניק, בעיירה אומן ברוסיה.
ברוסיה נקראה גולדה, עברתה את שמה לזהבה.
עלתה לישראל בגיל עשרים בשנת 1923 דרך רומניה, לאחר שעברה הכשרה בתנועת “החלוץ”. בארץ עבדה בחיפה, איילת השחר, גן חיים, כפר סבא, חדרה.
הגיעה לבית הגדול יחד עם בעלה, דב דריז, בשנת 1929.
הם היו הזוג הראשון מבין חברי הכפר, נולדו להם שתי בנות: דליה ורחל. בתם דליה היא הבת הראשונה שנולדה בכפר.
זהבה מספרת על ההגעה לבית הגדול: “דממה מסביב, החוף היה שומם, במרחקים נראו אוהלים שחורים של הבדואים….לפני עמד בית ערבי ישן, רחב ידיים שחלק ממנו היה כעין שתי קומות. בקומה הראשונה התגוררו ערביה וילדה עם שוטר ערבי. עליתי לקומה העליונה, החברים קיבלוני בשמחה לבבית. הבית שהיה מורכב משלושה חדרים עם תקרות עץ בהם שרצו יתושי הקדחת, תסס כולו. כתוספת לחדרים היתה מצורפת מרפסת ענקית בסגנון מזרחי שעתידה היתה להפוך לחדר אוכל, מטבח וחדר לחברות…..יצאתי להשקיף ממרומי המרפסת…..בעומדי כך בחשכה עלו בי הרהורים כבדים: האם תוכל יד אנוש לגבור על העזובה והשממה השוררים כאן? ניערתי ספקותי מליבי בעוז ועקשנות. כן! פה נחיה ופה ניצור את חיינו לנו ולדורות הבאים”

קרא יותר

חיים אשלגי

נולד בשנת 1906 בעיירה וולוז’ין ברוסיה. בן למרדכי וברכה פוטשניק, רביעי מבין שבעת ילדיהם.
עלה לישראל בשנת 1923 דרך פולין. בישראל עבד תקופה קצרה כ”גפיר”, שוטר באחת מיחידות המשטרה הבריטית. לאחר מכן עבד בנס ציונה, יבניאל, ירושלים, הרצליה.
חיים הצטרף לארגון ג’ והגיע לבית הגדול בשנת 1929. היה חבר בארגון ההגנה.
בתקופת מגוריו בבית הגדול עסק בחקלאות וגם בשמירה ובהגנה על הבית. מספר חברו ליפא גולדברג: “אשלגי הוא אשר פתח את התלם הראשון בעמק חפר כשהערבים מסביבו חמושים בנבוטים ומיידים אבנים בחורשים….במשך הזמן התבלט אשלגי בכושר עבודתו, אחריותו ושקידתו….כשהתמסר לעניין הביטחון והשמירה בתפקיד זה אף זכה לשבת בכלא טול כרם בשל יריות וקטטות עם הערבים ששלחו את בערם בשדות המזרע המעטים שלנו”
בשנת 1937 נישא לתהילה. אב לשלוש בנות: ערגה, מירה, שלומית
חיים אשלגי נפטר בשנת 1973, בגיל 67

קרא יותר

חיים בן צבי

נולד בתאריך 1.7.1906 בעיירה שמיאלה שבקייב, אוקראינה. בן למלכה ואברהם בן צבי, השלישי מבין חמישה ילדים.
בשנת 1923 עלה לישראל עם הוריו ושניים מאחיו. המשפחה הגיעה לארץ דרך טורקיה.
בגיל 18 החל לעבוד בהקמת בית החרושת למלט – נשר, משם עבר לקיבוץ עין חרוד, שם עבד ברפת כשלוש שנים. בשנת 1928 עבד בפרדסי פתח תקווה ולאחר מכן כרפתן בנחלת יצחק.
בשנת 1929 עבר לזכרון יעקב ועבד בייבוש ביצות. שם החליט להצטרף לארגון ג’
ונשלח בין 21 הראשונים לבית הגדול.
חיים בן צבי היה פעיל מאוד בעשייה הציבורית:
ביוני 1934 נוסד ועד הגוש, שבו היה בן צבי חבר. הוא שימש כמזכיר כפר ויתקין מדצמבר 1934.
במאי 1940 נבחר בן צבי לראש המועצה הראשון של המועצה האזורית הראשונה שקמה תחת ממשלת המנדט.
בשנים 1942 עד 1946 חיים שירת בבריגדה, במחלקת מכונות יריה. עם סיום מלחמת העולם השניה פעל חיים בשירות “הבריחה” – גילוי וטיפול בילדים יהודים שחיו אצל משפחות נוצריות ובמנזרים.
עם שחרורו, שב חיים בן צבי לתפקיד ראש המועצה, וכיהן 8 קדנציות רצופות, עד שנת 1975. בן צבי פעל רבות לקידום החינוך, הביטחון, קליטת עלייה, התעשייה והתרבות באזור.
כמו כן, כתב סיפורים ומאמרים רבים, חלקם הופיעו בעיתונות. ספרו: “מואדי חווארת לעמק חפר” שופך אור רב על חייהם של הראשונים והאתגרים שעמם התמודדו.
בשנת 1933 נישא חיים לשרה, נולד להם בן – אריה
בשנת 1938, לאחר מותה של שרה, נישא לצביה. נולדו להם שלושה ילדים: אברהם, נעמי, ורד
חיים נפטר בתאריך 13.4.1985

קרא יותר

חיים החרמוני

יליד רוסיה. עלה בשנת 1921. עבד בצבא הבריטי. היה מפקד ב”הגנה”, במושבה רעננה. במקביל לעבודה במשק שימש גם כשומר רכוב על סוס. נישא לטניה, נולדו לו שלושה ילדים: אורה, רותי, עמירם. נפטר בשנת 1959. בן שישים במותו.

קרא יותר

חיים כהן

נולד בליטא בשנת 1900, חי בעיירה סהיידק, בפלך חרסון שברוסיה.
אביו, ישראל דב כהן, היה רב המושבה. עלה לישראל בשנת 1923 והצטרף לקבוצת תל חי בגליל. לאחר מכן עבד בפוריה בגידול טבק, בבנימינה אצל איכרי המושבה. בשנת 1927 נבחר למזכירות ארגון ב’. גר ועבד בנהלל ובתחנת הנסיונות בגבת. באותה שנה הצטרף לשורות ההגנה.
בשנת 1929 התמנה למנהל עבודה בחברת סולל בונה, וסלל את הכביש מכפר חסידים ליגור. בחנוכה תר”ץ, סוף שנת 1929, עלה עם עשרים הראשונים לבית הגדול. חיים הקים משק חקלאי בכפר ובמקביל כיהן בתפקידים ציבוריים שונים: היה המזכיר הראשון של מועצת פועלי נתניה, קצין פיתוח במשרד החקלאות, מזכיר חוץ בכפר.
בשנת 1931 נישא לסימה. נולדו להם שלושה בנים: ידידיה, אריק וגדי.
חיים כהן נפטר בשנת 1965 בתאונת דרכים, בגיל 65.

קרא יותר

חיים פליטמן

חיים, בנם של ברוך ושרה פליטמן.
נולד בשנת 1902 ברוסיה. הוריו עסקו במסחר.
הגיע בשנת 1921 לישראל, קיבל הכשרה חקלאית בארץ.
עבד בפתח-תקווה, כרכור, ירושלים וחדרה. שירת במשטרת החופים של ארגון ההגנה.
פליטמן גר בחדרה מספר שנים ועבד במשק של בוטקובסקי.
בחדרה היה חיים פעיל מאוד. הוא ייצג את הפועלים היהודים במושבה וכיהן כחבר ועד המושבה. האיכרים בחדרה הציעו לתת לו 10 דונם אדמה, אך הוא החליט לקחת חלק בהקמת כפר ויתקין.
חיים נישא ליונה. נולדו להם שני ילדים: אורי וגדעון.
בשנת 1977 קיבל חיים פליטמן תעודת הוקרה מעיריית חדרה, חתומה על ידי ראש העיר דב ברזלי, “על חלקו בבניית חדרה ופעולתו למען הציבור”.

חיים פליטמן נפטר בגיל 81, בשנת 1983

קרא יותר

חיים רוזן

נולד בתאריך 10.3.1902 בעיירה צ’חנוביץ בפולין, לאליעזר ופרידל רוזין
עלה לישראל בשנת 1921, בגיל תשע עשרה, ראשון ממשפחתו.
תחילה הצטרף לקבוצת פועלי הבניין שבנו את תל אביב.
חלומו היה להיות חקלאי . הוא עבר השתלמות בזיכרון יעקב בגידול ירקות, משם עבר לנהלל לעבוד במשק פרטי, במסגרת קואופרטיב חקלאי. אחר כך עבר לחדרה שם הצטרף לארגון ב’ שהיה מיועד להקמת כפר ויתקין. הוא היה בן עשרים הראשונים שהתיישבו בעמק בבית הגדול.
אחרי יותר משנתיים בבית הגדול עבר לנקודת הקבע, והקים משק בכפר ויתקין.
בשנת 1935 נישא לחנה לרר. נולדו להם חמישה ילדים: אביעד, צבי, שרה, אהרון, דבורה.
חיים נפטר בשנת 1967, בגיל 63

קרא יותר

חיים שרמן

בנם של פנחס וליבה שרמן
נולד בשנת 1900 בעיר מז’יבוז’, רוסיה
עלה לארץ בשנת 1921, דרך פולין. הגיע לנמל יפו.
קיבל הכשרה חקלאית בארץ. עבד בחדרה, נהלל, יבניאל ועוד.
בארץ הצטרף למפלגת הפועל הצעיר ולארגון ב’ להקמת כפר ויתקין. הגיע לכפר ויתקין עם 20 הראשונים בשנת 1929.
נישא לחיה. נולדו להם ארבעה ילדים: נועה, מלכה, פנחס, רותי.
חיים שרמן נפטר בשנת 1986

קרא יותר

טוביה אנקורי

טוביה אנקורי הוא בן למשפחת חקלאים באוקראינה. זה היה כפר של חקלאים יהודים שהתקיים שישה דורות, עד שנת 1942, כאשר הצבא הגרמני השמיד את כל תושבי הכפר.
אנקורי עלה ארצה בשנת 1921 והגיע עם עוד חברים מהמושבה לקיבוץ עין חרוד. הוא בא ממסורת חקלאית מבוססת והשתלב בעבודת הפלחה אולם חיי הקיבוץ לא נראו לו מתאימים עבורו והוא הצטרף לגרעין ההתיישבותי ארגון ג’-העמק שהתאחד עם ארגון ב’ ויחדיו הקימו את המושב בעמק חפר.
אנקורי היה בין העשרים הראשונים שהתיישבו בבית הגדול ולקח חלק בעבודת החריש. בתוך שנים ספורות התמסר לעבודת הנטיעה של הפרדסים והיה למנהל פרדסי יכין בעמק-חפר. הוא וצוות עובדיו נטעו 1200 דונם אשר לימים חולקו בין יישובי האזור – במיוחד בית-חירות ובית-ינאי. בהיותו מומחה בתחום מטעי ההדרים לימים הוא נקרא להקים את פרסי המועצה (ליד מושב חניאל).
טוביה נישא לשרה אנקורי. נולדו להם שלושה ילדים: אמיר, יפעה ומיכה.

קרא יותר

ישעיהו פורת

נולד ב 1.4.1903 בעיר רובנה שבאוקראינה ליוסף (יונה) ואידל פוירשטיין.
ישעיהו היה פעיל בתנועת השומר הצעיר בעירו. הוא עלה לארץ בשנת 1925, עבד ביבניאל, במשק של משפחת סנדלר, משם עבר לבית הספר החקלאי לבנות בנהלל. הוא הצטרף לארגון ג’ ועלה עם 21 הראשונים להתיישב בעמק חפר.
אחרי כשנה נסע חזרה לרובנה, לחתונת אחותו, ומשם המשיך לאוניברסיטה בברנו שבצ’כיה, שם החל בלימודי וטרינריה. הגעגועים לארץ החזירו אותו עוד לפני תום הלימודים אל כפר ויתקין.
הוא נישא לזהבה וינר, נולדו להם ארבעה ילדים: יהודית, עדנה, יוסף, יצחק.
לאחר קום המדינה עברת את שם המשפחה מפוירשטיין ל-פורת.
ישעיהו התמסר לעבודה במשק ובנוסף היה פעיל בוועדות שונות ובהנהלת הכפר. כמו כן היה פעיל בארגון מגדלי העופות, ועסק בייצור רעפים.
ישעיהו פורת נפטר בינואר 1973, בגיל שבעים.

קרא יותר

ישראל זלצר

נולד בשנת 1904 ברוסיה, לחייקל ושרה זלצר.
בדרכו לישראל עבר ברומניה, שם היה במאסר בגלל פעילותו הציונית.
עלה לישראל בשנת 1923, דרך רומניה, באופן בלתי לגאלי. הגיע לנמל חיפה.
היה חבר בהגנה, עבד בבנימינה ובנהלל. בשנת 1929 הגיע לבית הגדול.
נישא לציפורה. נולדו להם ארבעה בנים: עוזי, גיורא, עידו, מוטי.
נפטר בגיל 69, בשנת 1973
ביום השנה למותו, ספד לו דוד סורפין: ” לא רק את משקו שלו , שהוא בין היפים בכפר, בנה, אלא גם בבנייה ציבורית השתתף. תכנן ובנה….את גשר העץ על הנחל, את מחסן האספקה, בית העם, הצרכניה ועוד…בשנים האחרונות נתן ידו לציור, ולפנינו תמונות של צייר אמן ממש…”

קרא יותר

משה לויתן

נפטר בתאריך 10.3.31
משה לויתן, חבר ארגון ב’, אחד מעשרים הראשונים שהגיעו לבית הגדול, גר ועבד בבית הגדול במשך כשנה וחצי. הוא הנפטר הראשון מבין חברי כפר ויתקין. בשנת 1931, טבע בנחל בזמן עבודתו בחריש.
משה נקבר על הגבעה דרומית לבית הגדול בקבר בודד. החברים נטעו סביבו חורשת אורנים שנודעה בשם “חורשת לויתן”.
בשנת 1948 הועבר הקבר לבית העלמין בכפר.
מיומנו של חיים בן-צבי:
10.3.31 – אירע לנו אסון כבד בקבוצה, משה לויתן – ממייסדי ארגון ב’ – איננו. כמה קשה להסתגל למחשבה זו! נפל קרבן ראשון, וכמה מקרי וטפשי היה הדבר! תמיד היה כה זהיר בעבודתו כטרקטוריסט והנה לפתע… עבד בחריש על הטרקטור, עשה כנראה בשגגה איזו תנועה לא נכונה ובלתי זהירה והטרקטור גלש יחד אתו לנחל, למים עמוקים. טבע בן רגע, לא הספיק לקרוא לעזרה. אברהם שהיה עד לדבר, רץ אליו אך לא הספיק לעזור לו. כעבור עשרים רגע הוציאוהו מן המים ללא רוח חיים. לויתן חי אתנו כשנה ומחצה בערך. אדם שקט, מכונס בתוך עצמו, נהג וטרקטוריסט במקצועו. כה משונים היו ימי חייו! לא היו לו כל קרובים בארץ, בא ארצה עם העליה השנייה, גורש עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה לאמריקה, שם התנדב לגדוד העברי, לאחר מכן נשאר בארץ, היה בקיבוץ מרחביה, עזב, ועבד בתחנת הנסיונות בג’בת כמכונן, הצטרף לארגון ב’ וכאן הגיע לקצה הדרך. מסתבר כי היה לו חסכון בבנק בסך 400 לא”י… הוא נקבר היום כאן על הגבעה ביום כ”א באדר תשל”א.

קרא יותר

ניסן ברא

ניסן ברא נולד ב-1904 בכפר יבלוגרד שברוסיה. הוריו ישראל ושרה עסקו במסחר. ברוסיה הם השתייכו למפלגת “הפועל הצעיר”. ניסן עלה לארץ מאוקראינה בשנת 1905 והוא תינוק בן שנה.
ניסן למד בגמנסיה הרצליה וסיים אותה בהצלחה רבה. הוא גילה עניין בלימודים ובעיקר בלימודים הומניסטיים. חבריו ניסו לשכנעו לפנות לתחומי העיון וההוראה אך בואם של חלוצי העליות ריתק אותו והוא ביקש להצטרף אליהם.
את הכשרתו החקלאית הוא קיבל בארץ כאשר הצטרף כפועל לעבודה במושבות בנימינה, חדרה ומקוה-ישראל.
בחדרה הכיר את אנשי ארגון ג’ והצטרף אליהם.
לכפר ויתקין הגיע בשנת 1929 והיה מראשוני המתיישבים בכפר.
משאת נפשו של ניסן היה להקים בית, משק חקלאי ולמצוא פרנסתו ביגיע כפיו ואת אלה הגשים עם רעיתו רבקה.
ניסן היה מעורה מאוד בחיי הכפר ולקח חלק בפעילויות שונות אך יותר מכל עניין אותו נושא החינוך, אף על פי שלא היו לו ילדים משלו. הוא היה פעיל בוועדות חינוך וביתם היה מעון חם לילדים רבים שגורלם המר להם. אצל רבקה וניסן הם מצאו בית חם ולב אוהב, גדלו והיו לאנשים.
“ניסן ניחן ברוחב אופקים. הוא גילה בקיאות במקורות התרבות היהודית ובמקורות תרבות המערב בכלל. איש ספר היה, וכל יצירה זכתה אצלו להתייחסות ברורה ובהירה. אף לעת זקנתו לא כהה זכרונו, ומוחו הצלול הפיק רעיונות, השקפות ודעות, וכל שיחה עימו היתה חוויה מרתקת” (מתוך הספדו של חבר הכפר מיכה אנקורי).

קרא יותר

שמואל קוקסו

נולד בשנת 1903 באוקראינה, למשפחה בת 11 נפשות.
בשנת 1924 עלו הוריו ואחיו הצעירים והצטרפו אל האחים הבוגרים בארץ. שמואל נסע להדריך בחוות “החלוץ” בחצי האי קרים.
לאחר שנת הדרכה החלו השלטונות הבולשביקיים לרדוף את התנועה הציונית ושמואל עבר את הגבול לרומניה ומשם לטורקיה, והצטרף אל משפחתו בארץ.
שמואל הצטרף לארגון ג’-העמק והגיע לבית הגדול עם עשרים הראשונים.
שמואל התחתן עם גיטה לבית יודוביץ. נולדו להם שני ילדים: מיכל , יונתן.
הם הקימו את משק 33.
בשנת 1939 עזבה המשפחה את כפר ויתקין, הם גרו במשמרות, משם עברו לרחובות שם עבד שמואל כאחראי על המטעים של תחנת הנסיונות. בשנת 1942 עברו להתגורר בכפר יהושוע.
שמואל נפטר בגיל 59, בשנת תשכ”ב, 1962

קרא יותר

שמחה צפוני

שמחה צפוני (נורדמן), נולד בפולין. בן שמיני למשפחת נורדמן, משפחה יהודית חרדית המשתייכת לחסידי גור. אביו היה שוחט ובודק הכשרות בעיר. שימחה השתייך בסתר לצעירי מזרחי ללא ידיעת הוריו.
בסוף שנת 1923, בתחילת שנות העשרים לחייו, החליט לעלות לארץ ישראל. הוא הגיע לארץ בעליה בלתי לגאלית, ללא מסמכים רשמיים של השילטון. בארץ הוא התאחד עם אחיו סמואל (שמואל) שעלה לארץ בשנת 1919 והיה בעל תפקיד בסוכנות היהודית ועם אחותו שורה’לה, שחיה בבני ברק עם בעלה.  
בהגיעו לישראל שמחה עיברת את שם משפחתו ל”צפוני” והצטרף לארגון ב’ להקמת כפר ויתקין.
שמחה נמנה על “קבוצת עשרים הראשונים”, שהם קבוצת החלוץ להתיישבות כפר ויתקין, אשר חיו בבית הגדול. בשנת 1933 עברה הקבוצה יחד עם המתיישבים האחרים למבני הקבע.
בכפר ויתקין הכיר שמחה את שיפרה זינדלזון שעלתה לארץ מפולין, הם נישאו בשנת 1934 ובנו את ביתם בכפר.
נולדו להם ארבעה ילדים: אבי, נעמי, רותי ודוד

מספר עליו בנו, דוד:  “שימחה היה איש רוח המשלב באישיותו עשייה. אדם סקרן אשר השתתף בחוגי תנ”ך, תלמוד וידיעת הארץ. אהב לטייל בארץ ובעולם. איש שאהב לקרוא ולהעשיר את עולמו הרוחני. תמיד היה ספר בידיו או עיתון להעמיק בו ידע ומאמרי הגות. אדם חרוץ, נעים הליכות ומסביר פנים לכולם. איש שכולם נשבו בקיסמו”.

קרא יותר

שרגא הולנדר

שרגא הולנדר עלה מרוסיה. היה בודד, בלי משפחה בארץ.
הוא הצטרף לארגון ג’ והיה בין 21 הראשונים שהגיעו לבית הגדול.
שרגא החליט לא לבנות את ביתו בכפר ויתקין. הוא מכר את המגרש שהוקצה לו.
זמן מה היה טייס בחברת “אוירון” בחדרה (חברה של הסוכנות וההגנה). אחר כך עבר לתל אביב והקים מפעל עם שותף, אבל העסק נכשל.
הוא גר ברחוב הירקון בתל-אביב. שם נפטר.

קרא יותר
דילוג לתוכן