ארכיון
כפר ויתקין

משק 87 אופלר-וינטר

משק 87 הוקם בשנת 1940 על ידי פאול ומרגלית אופלר

פאול/פנחס אופלר נולד ב-1897 ב  – O/S- Königshütte  גרמניה בשם המשפחה ״פורצימר".  שם המשפחה שונה ע“י  אימו כשהיה ילד צעיר ל"אופלר", הוא נאלץ להפסיק את לימודיו ולעזור בפרנסת המשפחה ובטיפול בשלושת אחיו ואחותו. לימים השלים את לימודיו.
במלחמת העולם הראשונה התגייס פאול לצבא הגרמני ואת שירותו הצבאי עשה כחובש צבאי, נפצע ארבע פעמים במהלך השרות וב-1917 קיבל את עיטור צלב הברזל רמה 2 על עמידה באומץ לב אל מול האוייב.  כשהיטלר עלה לשלטון נתפס ונשלח פאול למחנה עבודה זקסנהאוזן, ולאחר ששוחרר פנה למשרדי הסוכנות היהודית בברלין, קיבל סרטיפיקט ועלה לארץ ישראל.
תחילה עבד פאול במשרדי העברה בעיר תל אביב (המשרדים עסקו בניהול הרכוש של עולי אירופה לישראל באותה העת).  בשנת 1939 בפרוץ המלחמה ולאחר סגירת משרד "העברה" בתל אביב, פאול פנה לסוכנות  והוצע לו לעבור עם משפחתו לכפר ויתקין ולעסוק בחקלאות.
מרגוט / מרגלית אופלר לבית רובין נולדה ב 1892 בברלין – גרמניה, משפחה בת 5 ילדים. שלוש בנות ושני בנים. נישואיה הראשונים היו לאוולד אנדרה דופונט – במאי סרטים, לאחר גירושיה הכירה את פאול אופלר ונישאה לו ב-27/1/1924. באותה השנה נולד בנם הבכור הנס–פטר. הבן נפטר לאחר תשעה חודשים מדלקת ריאות וקבור בבית הקברות היהודי וייסנזה שבברלין.
מרגלית אופלר למדה פקידות וקצרנות בגרמניה ועבדה במשרדים בכירים כמו: פקידה בארגון קולנוע –  UFA תאגיד Universum Film Aktiengesellschaft,  לאחר  מכן עבדה בסוכנות היהודית בברלין.  לאחר שעלתה עם בעלה פאול לישראל, עבדה עם מכונת הכתיבה שלה, שהביאה מגרמניה, בין משרדים.  אחד מהם היה ”נחושתן".
סוזאנה / שושנה אופלר, הבת,  נולדה בשנת 1926 כשנתיים אחרי מות אחיה, הנס פטר, בעיר ברלין אשר בגרמניה. שושנה עלתה יחד עם הוריה לארץ באוניה "גליל" שיצאה מטרייסט והגיעה לחופי יפו ב- 30/3/1936. מגיל 8 עד 12 למדה בתל אביב – מקום מגורי המשפחה בעת העליה לארץ,  ובגיל 12 הגיעה למשק בכפר ויתקין עם הוריה.  בגרמניה המשפחה היתה במצב סוציואקונומי ותרבותי בינוני וכשנאלצו להגיע לישראל, בלית ברירה, בגיל מבוגר יחסית, הגיעו ללא שפה וללא משאבים כלכליים, מקצוע מתאים וכו‘.
משפ׳ אופלר הגיעה  לכפר ויתקין ב-2/5/1940. הם התגוררו תחילה בצריף שהיה בבעלות פרטית שמיקומו היה בין משפ׳ גלעוז למקום בית וינטר כיום.
החיים בכפר ויתקין קטעים מתוך יומנה של שושנה וינטר: ״כחברים בכפר התקבלו הורי בזכותי, בוועדת הקבלה ישב ליפא גולדברג – אבא של רחלה גל – הורי כבר היו מבוגרים למדי בשביל לעבור מחיי עיר לחיי כפר (אמא בת 48 ואבא בן 42), הוא ראה אותי ואמר ״בשבילה צריך לעשות זאת״. הוא הזכיר לי את זה הרבה פעמים, אפילו אחרי שנשארתי ונולדו דני ושלומית ואכן לא אכזבתי אותו ונשארתי כאן״. 
משפחת אופלר התפרנסה בהגעתה למושב מפרדס, עיזים, ופרה, בהמשך משפ׳ גור מכרה להם 20 פרגיות לגידול….״
"אבא שלי (פאול) עבד הרבה בעבודות חוץ כמו במחנה ההבראה הצבאי שהיה לידינו, מה שהיום ״נעורים״, שם הרוויח כסף מזומן שהיה מאוד מבוקש בכפר וכל מי שצריך היה לנסוע לתל אביב בא אלינו להחליף את התלושים של אגודת ״נובה״ כפר ויתקין לכסף מזומן. הרבה חברים אחרים עבדו גם כן בחוץ בפרדסי חקל׳, שם הרוויחו קצת פחות ומדובר בגרושים תרתי משמע״  ״למקום היו אז שטחים משותפים, כמו גן ירק, מספוא לבהמות שחולק לחברים בהתאם לגודל הרפת או הדיר, רק מאוחר יותר חולקו השטחים כפי שהם היום.  בשלב כלשהו אבי התחיל לעבוד בבית חרושת ״תופז״ (תוצרת פרי זהב) לריבות ופקטין.  ייצור הפקטין היה אז חדש בארץ ואבא היה היחיד (נדמה לי) שידע להפיק אותו. כל בית החרושת היה בעצם כיסוי למפעל יצור חומר נפץ בתקופת טרום הקמת המדינה ומלחמת השחרור.  בתקופה זו בערך הציעו לפאול לחסל את הרפת – משהו כמו שתי חולבות ועגלה אלא אם אני רוצה להמשיך ולהחזיק בה – מדובר כאן בהחלטה שנותנים לנערה בת 15-16 שכמובן אהבה את החקלאות ומבחינה כלכלית לא הבינה כמעט כלום! בסוף הרפת נשארה ואני המשכתי״. 
אלזה אופלר לבית המר אמא של פאול אופלר נולדה בשנת 1873 בבירתולתאו, גרמניה. עלתה לראשונה לישראל ובהמשך ירדה לארה"ב לחיות עם אחיו של פאול ב-1950, אך הנסיון לא צלח ולכן בשנת 1953 חזרה לארץ כתושבת חוזרת וחיה עם משפחת אופלר – וינטר בכפר ויתקין.
בשנת 1960 נפטרה ונקברה בבית העלמין בכפר.

משנת 1949 גרה במשק משפחת שושנה ומרדכי וינטר

מקס/מרדכי וינטר נולד בהלברשטט – גרמניה בשנת 1924. למרדכי היו שני אחים ושלוש אחיות. כל אחיו ואחיותיו נשלחו ארצה בתחילת השלטון הנאצי. ההורים שאול ופרידה וינטר השם יקום דמם לא הצליחו להגיע ארצה ונרצחו על פי השמועה ביער זמינגרוד בכ"ב תמוז תש"ג (7.7.1942) בעת מנוסתם וקבורים ביער זה בקבר אחים.
מרדכי עלה לארץ לבד בערב פסח שנת 1939 באוניית ״פלסטינה״. ״כשעלינו ארצה עגנו בתל אביב, הורידו אותנו בסירות בחופי תל אביב – יפו, ומשם נאספנו 10 נערים דתיים על עגלה רתומה לשני סוסים למקווה ישראל.
בהמשך התגייס ל״משמר החופים״. לאחר מכן הגיע לעבור במושב בית יצחק כפועל.  לאחר מכן עבר ל״חוות שטוק״ ועבד באדמות 40 דונם ירק -200 דונם פלחה. 
בתקופת שלטון המנדט הבריטי נשלח לכפר ויתקין לעבוד אצל משפחת פסח לאחר שהמשפחה חוותה אבדן שבועיים לפני הגעתו, כשבעלה של סוניה בזמן העבודה בשדה שתה מבקבוק נפט לשריפת הקוצים במקום מבקבוק המים.
מרדכי מספר ״ באזור כפר ויתקין לא היו מועדונים וברים, אז אני והחבר׳ה איתי שהגיעו מחוות שטוק היינו יושבים מדי יום אצל משפ׳ לוש. היינו יושבים ומדברים מעבירים שם חצי לילה. ״אצל לוש היינו כמו בני בית״.

שושנה ומרדכי התחתנו בתאריך 18.04.1948
החתונה התקיימה בפרוץ מלחמת השחרור ומרדכי גוייס למלחמה. לאחר חזרתו החל לעבוד ולפתח  את המשק.
 שושנה עבדה במועצה האזורית עמק חפר ובהמשך בשנת 1961 החלה לעבוד בקביעות כעוזרת מזכירה ומזכירה ראשית בבית הספר בכפר ויתקין.
בית האימון הראשון במשק הוקם בשנת 1948, הטרקטור הראשון למשק נרכש בשנת 1968. ברווזים הסתובבו חופשי בחצר לצריכה ביתית של בשר. לקראת שנות ה-50 החלו להגיע השילומים ממשלת גרמניה, ובמסגרת חברת ״גרייס״ (גרמניה-ישראל) ובנוסף נרכשו: מכונת חליבה, מנוע ושני כדים.
דני וינטר בנם הבכור של מרדכי ושושנה נולד ב-21 ביולי, 1949     באותה עת גרו בדירת חדר עם מקלחת, בית שימוש ומטבחון אצל משפחת גולדהר – הרפז  (כיום ביתם של צברי), לאחר תקופה עברו למגרש הנוכחי (כיום משפ׳ וינטר משק׳ 87)
ב- 19 בינואר 1956 נולדה בתם שלומית.   בשנת 1974 שלומית התגייסה לצה"ל, בשנת 1979 השתחררה ועברה להתגורר במושב הייקים – כפר ידידיה. שלומית נישאה והביאה לעולם שני בנים ובת. בשנת 1988 חזרה לצה"ל והושאלה לתפקיד במשרד הביטחון לשנתיים.

משנת 1975 גרה במשק משפחת דני וכרמית וינטר

דני גדל והתחנך בבית הספר בכפר ויתקין ולאחר מכן למד בתיכון ״אורט נתניה״ במגמת מכונאות.  כבר מגיל צעיר ותוך כדי לימודיו עבד דני במשק המשפחתי.
בשנת 1967 התגייס לחיל החימוש ולאחר שחרורו חזר לעבוד במשק המשפחתי.
בשנת 1974 הכיר את זוגתו לעתיד כרמית ובשנת 1975 התחתנו.
בשנת 1976 הביאו לעולם את בנם הבכור אוהד, בשנת 1979 נולד בנם האמצעי טל ובשנת 1985 נולד בנם סיון
בהמשך הועבר המשק לדני כבן ממשיך.
במהלך שנותיו וחייו בכפר היה פעיל בוועדת הנוער האזורית של גוש ויתקין, מתנדב ופעיל באירועים יישוביים, חבר וועדת הצרכניה והוועדה לקשרי ערים תאומות של המועצה האזורית עמק חפר וזיגן ויטגינשטיין.
בשנת 2014 נפטר דני מדום לב בשנתו, והשאיר אחריו את כרמית אשתו, שלושת ילדיו ונכדיו.
יהיה זכרו ברוך.

דילוג לתוכן