ארכיון
כפר ויתקין

משק 83 – משפחת גלבוע

משק 83 הוקם בשנת 1939 על ידי רחל ואברהם גלבוע

רחל גלבוע נולדה ב-14.3.1915 בעיירה אלכסנדר שבפולין (ליד לודז').

כשהיתה רחל  בת 11  החליט אביה, מיכאל גריימן, שהוא חייב למשפחתו בדיקת האפשרות לעלייה לארץ-ישראל. האנשטישמיות כבר חילחלה ברחובות העיירה אלכסנדר, אם כי טרם היתה אגרסיבית.

מיכאל קיבל החלטה קשה להשאיר בפולין את אשתו ו- 4 ילדיו ואת הוריו המבוגרים, והוא נסע לארץ הרחוקה במסווה של תייר המגיע להנחת אבן-הפינה לאוניברסיטה העברית בירושלים.

שנה קשה עברה על המשפחה עד שסוף סוף הסתדר האב מיכאל בעבודה במפעל לודז'יה בחולון, במקצוע הטכסטיל בו היה מיומן. (בפולין היה למשפחה מפעל קטן לטכסטיל). מיכאל שלח כרטיסים לפולין והמשפחה הגדולה עלתה על אניה והפליגה לארץ.

רחל היתה בת 12, הבכורה מבין הילדים, כשהגיעו ארצה התיישבו ברחוב בוגרשוב בתל אביב. משם עברו לרחוב פרץ חיות ולבסוף לדירת הקבע ברחוב הרצל 36  בתל-אביב. רחל הנמרצת התחברה מיד עם חברות וחברים וכשהבינה את הקושי הכלכלי של המשפחה, למדה במקביל ללימודיה בבי"ס גם מקצוע התפירה.

יותר מכל אהבה רחל את עבודתה כמלצרית בבית הקפה הקטן של המשפחה, בו זכתה גם לראות פגישות סודיות בין מפקדים בארגון ההגנה. בצעירותה היא טיילה רבות עם חברים והיתה שייכת לחוג לידיעת הארץ של פרופסור זאב וילנאי.

רחל נפטרה ב-5.7.2012 ונקברה בכפר-ויתקין.

אברהם גלבוקס (לבית רוזנשטוק) נולד ב-1.6.1905 בעיירה רוזבדוב שבחבל גליציה בפולניה. 

משפחתו בת ה-7 נפשות היתה משפחה של רבנים. למשפחה היתה מכולת ואברהם הצעיר עבד בה. במכולת זו למד "לשנוא" סוכריות כי אסור היה לו לגעת בסוכריות שהיו "סחורה מבוקשת" ע"י הלקוחות.

 כשהיה כבר באמצע שנות העשרים לחייו, החליט לשדרג את השכלתו ונרשם ללימודי הפילוסופיה באוניברסיטת ברלין המצוינת.

בסיפוריו המעטים על אותה תקופה, סיפר שהוא ועוד סטודנטים היו נוהגים להיכנס לבית הקפה הקטן שליד האוניברסיטה, להזמין בו  כוס קפה בפרוטה ולקבל גם לחמניה בחינם. לפעמים היה זה כל מה שאכלו באותו יום. 

הימים החלו להיות קשים. המפלגה הנאצית עוד טרם התגבשה אך יחידיה החלו לגלות את נחת זרועם בכל מקום אפשרי כולל באוניברסיטה. אברהם לא היה ציוני בנפשו אך בשיכלו המבריק הבין כי אין מקום ליהודים במדינות הנכר בכלל ובגרמניה בפרט. יחד עם מספר חברים, יהודים גם הם, כש-50 דולר שקיבל מהסוכנות היהודית והתחייב להחזירם בתשלומים, בכיסו, עלה על אניה והפליג  לארץ ישראל והוא באמצע שנות ה-20 של חייו. בארץ התחיל לעבוד כפקיד בבנק ובו גילה את כשרונו לדייקנות, לרציונל, לסדר ולנקיון. 

ואז בנסיעה מקרית ברכבת לירושלים, הכיר את רחל. השניים התאהבו ונישאו ובחלוף זמן לא רב, נולד בנם הבכור יאיר.

אברהם נפטר ב-15.6.1989 ונקבר בכפר-ויתקין.

התיישבות בכפר

רחל, במוחה הפרגמטי הבינה שכדי לשדרג את מעמדה הכלכלי של המשפחה עליהם לעשות צעד משמעותי. וכך, בשלהי 1939, הגיעה המשפחה הקטנה לכפר-ויתקין, שהיה כבר כמעט בן 10. את בית הסוכנות הקטן הם רכשו ממעט חסכונותיהם. חלקו שימש להשקעה התחלתית בבניית המשק החקלאי. באותה תקופה, המשק החקלאי היה מאד אינטנסיבי ועסק כמעט בכל ענפי החקלאות: גידול פרות, לול תרנגולות לבשר ולביצים, פרדס תפוזים קטן, עגבניות למאכל ועוד. 

המשפחה החלה לגדול כשנולדו שני הבנים הנוספים: ניר ואחריו איציק. באמצע שנות ה-40 החליטו גם לשנות את שם המשפחה גלבוקס לשם העברי – גלבוע.  

בד בבד גדל גם המשק. נוספו עופות, תרנגולי הודו, פרות, פרדס והמשק גדל לתפארת. 

לרחל ולאברהם היה כלל חשוב בחיים על פיו נהגו ואותו הנחילו לילדיהם: "חיים ממה שיש, צורכים רק מה שצריכים ולא לוקחים הלוואות". 

ולכן, כדי להגדיל את המשק החקלאי ולרכוש מוצרים חשובים הביתה (כמו מקרר או תנור) עבד אברהם כגזבר במועצה האזורית עמק חפר, ששכנה באותו הזמן במרכז כפר ויתקין, ואילו רחל חידשה את כישרונותיה בתחום התפירה והחלה לתפור חזיות ומחוכים לנשות הכפר והסביבה. 

החיים בכפר לא היו פשוטים. השרותים והמקלחת היו מחוץ לבית, החימום נעשה באמצעות תנורי נפט, לא היה טלפון ולא היה מקרר. האוכל היה פשוט והתבסס רובו על תוצרת עצמית מהמשק. (תרנגולות שכבר לא הטילו, חלב שנחלב בזה הרגע, תפוזים, ירקות וכו')

במהלך השנים גדל המשק ואפילו טרקטור גרמני מסוג "פורש" אדום ומבריק בעל פעימת מנוע אחת החליף את "חביב" הסוס הותיק. 

המשפחה אהבה את עבודת המשק, את החליבה בידיים של  הפרות, את הנסיעה לשדה להביא עגלת תלתן ואספסת, את חיתוך התירס או הסטווביון באמצעות מעדר קטן, את השקיית הפרדס בתעלות מים שהיה צורך לפתוח ולסגור אותם כמעשה מרכבה, את הקטיף במקטפה כדי שלא יישארו פיטמות ארוכות מידי שיפגמו בתפוז, ועוד ועוד.

בתחילת שנות ה-50 שרר בארץ מצב כלכלי קשה ואף הוכרזה תכנית "צנע". על אף זאת, לא היססה המשפחה לקלוט אל תוך ביתם הקטן את משפחת אחותו של אברהם שהיו שרידים מוצלים מהשואה. רחל גם דאגה "להבריח" בשר עוף וביצים טריות מן המשק למשפחת הוריה בתל אביב. יותר מאוחר אף היתה המשפחה אומנת לנער נוסף (אליהו מזרחי) עימו נשמר הקשר שנים רבות.

עם התבססותה הכלכלית, הרחיבה המשפחה את ביתה פעמיים עד לגודלו הנוכחי של הבית.

רחל ואברהם היו שונים באופיים. 

אברהם היה איש צנוע, שקט ומופנם בעל ידיעות כלליות רחבות ביותר ובעל ידיעת השפה העיברית על בוריה. הוא לא החצין את כשרונותיו אך היה כאינציקלופדיה מהלכת למשפחה. אברהם דיבר עיברית צחה ולעת הצורך גם אידיש וגרמנית. את השפה הפולנית לא הזכיר וכנראה ששנא אותה כמו ששנא את העם הפולני.

רחל היתה אשה בעל חוכמת חיים נדירה, תוססת ומלאת חיים, אוהבת להתערות בחברה ובמיוחד אוהבת להתנדב ולתרום לקהילה. היתה לה תשוקה אדירה לקריאת ספרים ונחשבה כקוראת הספרים הפעילה ביותר בספרית כפר ויתקין. היא אהבה לתרום לחברה ולהיות מעורבת והיתה במשך שנים רבות חברה בוועדת בריאות ובוועדת תרבות. עוד מנערותה היא אהבה עבודות יד וכל ביתה היה מלא בהן. במהלך השנים גם הקימה את חוג עבודות היד בכפר שנתן עיסוק לחברות הכפר כמו גם חיסכון בעלויות הביגוד.

רחל התנדבה שנים רבות בבית החולים הילל יפה שבחדרה במסגרת ארגון י.ע.ל. והיתה נוסעת לשם פעמיים בשבוע לסייע בחדרי הניתוח בהכנת חומרי חבישה. עם מחלתו של אברהם , כשכבר לא יכלה להתנדב שם, היא החלה להתנדב לעזרת "קשישי" עמק חפר במעון היום לקשיש ששכן באותו הזמן בהדר עם. גם רחל שלטה בשפה העיברית אך ידעה גם אידיש ולעת מצוא גם פולנית אותה שנאה.

בשנים מאוחרות מאד כאשר החלו נסיעות לפולין ואח"כ כאשר ניתן היה להוציא דרכון פולני (אירופאי) ידעה רחל להגיד רק דבר אחד: "על גופתי המתה וגם לא אחתום לאף אחד מבני משפחתי"

בשנים המאוחרות יותר, כאשר העבודה במשק פחתה, ניצלה זאת רחל והצטרפה מספר פעמים לאחותה, לטיולים בחו"ל. כך הגיעה אפילו לאוסטרליה הרחוקה לבקר את אחיה ומשפחותיהם שהתגוררו שם.

רחל ואברהם דאגו להשכלת ילדיהם, ושלושתם למדו באוניברסיטאות.

ב-1964 החליטו ניר ורעייתו דליה (לאחר שרות צבאי) "לחזור למשק" ולהתבסס בו. הם פיתחו והגדילו אותו, ובתם הבכורה טלי נולדה גם היא בכפר. לאחר מספר שנים מועט, נבצר מהם להמשיך בכפר והם נאלצו למכור את "האינוונטר" ולעזוב.

 ב-1984 נישאו שרי ואיציק. הם החליטו לחזור ולגור עם ההורים במשק, לחיות לצידם ולסעוד אותם בערוב ימיהם. בשנת 1985 הם עברו להתגורר בכפר, הקימו את ביתם ובו גם נולדה בתם נועה, אחות לעדי ולמירב גלבוע.

דילוג לתוכן