ארכיון
כפר ויתקין

משק 82 שטינויס -רפפורט–מרום

משק 82 הוקם בשנת 1933 על ידי סוניה (שרה) ושייקה (ישעיהו) שטינויס

סוניה (שרה) קומורוב ושייקה (ישעיהו) שטינויס הגיעו לכפר ויתקין בשנת 1933. 

סוניה נולדה באוקראינה בעיר פרוֹסְקוּרוב ועלתה לארץ בשנת 1924 עם הוריה שהשתכנו בירושלים. עלייתם לארץ היתה בעקבות פרעות נגד היהודים באוקראינה, שהפכה להיות חלק מהרפובליקה הסובייטית. 

שייקה עלה לארץ בשנת 1921, גם הוא מאוקראינה, והיה חבר בגדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור. חודשים מספר הוא שהה במגדל שבגליל התחתון במסגרת מחנה עבודה לסלילת כבישים, הקבוצה סללה את כביש טבריה–צמח, וכעבור מספר חודשים העבירו את חלקם לעמק יזרעאל, לקיבוצים עין חרוד ותל יוסף ששייקה היה בין מקימיו. שם היה תשע שנים. 

סוניה נסעה מירושלים לבקר את אחותה בקיבוץ תל יוסף. הקיבוץ היה בראשית דרכו, מגורי אוהלים ועבודה חקלאית קשה, אך הציעו לה להישאר שם והרעיון קסם לה. ושם הם הכירו. 

תנאי ההתיישבות היו קשים, הקדחת הקשתה עוד יותר, ובכל זאת הם המשיכו לעבוד. כעבור תשע שנים החליטה קבוצת אנשים גדולה מתל יוסף ומעין חרוד לעזוב את הקיבוצים ולעצב צורת התיישבות שהתאימה להם יותר, מושב עובדים. הם רצו להיות חקלאים אך לא בקיבוץ. המוסדות המיישבים סרבו לבקשתם להישאר בעמק יזרעאל, שכן כבר הייתה באזור התיישבות של שלושה מושבים. הקבוצה שעזבה נאלצה להמתין לאדמות שיוכלו להתיישב בהן. עד שהדבר יתאפשר עברו סוניה ושייקה לירושלים, שם התגוררו בדירה קטנטונת בשכונת מקור ברוך. שייקה עבד בבית מלאכה לייצור אבן ושם נולדה הבת שושנה.

ארבע שנים חיכו סוניה ושייקה בירושלים עד שיהושע חנקין גאל את אדמות ואדי חווראת, הלוא הן אדמות עמק חפר של היום, וברגע שנרכשו אפשר היה להתיישב בהן ולהקים את כפר ויתקין. מקימי המושב היו חברי 'ארגון ויתקין', אליו הצטרף ארגון נוסף, 'גימל העמק'. 

שייקה בנה מבעוד מועד מבנה בלוקים עם גג פח אך ללא רשתות בחלונות, לשם עברו כששושנה היתה בת חצי שנה. בערב הראשון בכפר הגיע הרופא ונזף בסוניה ושייקה על שהביאו תינוקת למקום נגוע במלריה מבלי ששמו רשתות בחלונות. האזור כולו היה מוקף ביצות – חששותיו היו מוצדקים. בבית זה, שלא היו בו שירותים התגוררה המשפחה ארבע שנים. חוויה שסופרה רבות היתה, איך ההרגשה לצאת לעשות את הצרכים במורד המגרש המלא בשיחי חילפה דוקרניים, שעליהם החדים גורמים לחתכים כואבים.

השנים הראשונות בכפר ויתקין לא היו קלות. כארבע שנים לאחר בואם חולקו לחברי הכפר מגרשים בגודל שלושה דונם כל אחד והסוכנות היהודית בנתה את הבתים, שני חדרים אבל ללא שירותים וללא מים זורמים. השירותים ניבנו בחוץ, ולכל היתר דאג כל אחד לעצמו. באחד החדרים נבנתה פינת מטבח עם מים זורמים. המטבח היה בחדר גדול ששימש כחדר אוכל, ובימי החורף הפך גם למקלחת מאולתרת. היו עומדים בתוך פיילה גדולה שאליה היו שופכים מים שחוממו על פתיליה. חלפו שנים רבות עד שנבנתה מקלחת.

שייקה עבד בתחילה בפרדסי ביתן אהרון, הוא היה רוכב לשם על חמור. רוב המשקים קיבלו פרה אחת מתקציב הסוכנות, את הפרה שלנו הביאו מאוסטריה. כמעט כל אחד קיבל פרה מבכירה הקרובה להמלטה. הפרה שלנו הייתה יפה ושמה היה חביבה, וכשהייתה דורשת היתה גועה בלי סוף. חלקות האדמה עובדו במשותף. שייקה קיבל זוג פרדות ועגלה גדולה, והיה אחראי על חלוקת הירק המשותף למשקים. כל משק קיבל 30 קילו ירק ליום בפתח חצרו. לאחר שנים מספר חילקו לכל חבר דונם פה ודונם שם כדי לזרוע תפוחי אדמה. המחשבה הייתה שהצבא הבריטי יקנה את הסחורה, אך התברר שהצבא דאג לעצמו, ואת תפוחי האדמה שלנו הם לא קנו. בשנת 1944 היו מי שזרעו בקיץ עגבניות בכפר. באותן שנים בודדים עשו זאת, בארץ לא היו ירקות בכלל ועגבניות בוודאי שלא וזו הייתה עבודה קשה מאוד אך הצלחה כלכלית. לכל משק היו גם פרדסים, לכל משפחה היו שלושה דונם של תפוחי זהב וקלמנטינות. ענף ההדרים היה מאוד מפותח אצלנו, ענף חקלאי רציני מאוד אשר תרם רבות לכלכלת הכפר.

 

משנת 1952 גרים במשק משפחת שושנה ודני רפפורט

שושנה סיימה את לימודיה בתיכון בסוף כתה י"א ויצאה לסמינרים של תנועת העבודה כפי שהיה נהוג אז. בשנת 1952, בתקופת הצנע, נישאה שושנה לאחר השירות הצבאי לדני רפפורט, שעלה לארץ ב-1948 מארצות הברית. כמתנת חתונה הם קיבלו מקרר חשמלי. עד אז היה בבית המשפחה רק מקרר קרח. 

שושנה ודני הצטרפו למשק החקלאי, ובשנת 1955 ירדו לנגב כמדריכים במושב העולים תדהר. הם חזרו למשק ההורים בזמן מבצע קדש. לאחר מספר שנים חלה דני במחלה קשה ולא היה יכול לשוב לעבודה חקלאית. בעול עבודת המשק המשיכו לשאת סוניה ושייקה עד לפטירתו של שייקה ב – 1967. אז שב דני למשק מעבודות החוץ בהן עסק. שושנה ודני שינו את מבנה המשק, נטעו אבוקדו ופרדסי אשכוליות ופומלות בנוסף לפרדסי הוולנסיה והקלמנטינות, החלו לגדל הודים לבשר והמשיכו לגדל תרנגולות לביצי מאכל.  בסוף שנות השבעים פנו שושנה ודני גם לגידול פרחים בחממות. הפעילות החקלאית במשק נמשכה עד סוף 1991. 

 

מימין לשמאל: רותי, רוני יעלי , 1983

לשושנה ודני שלוש בנות שגדלו בכפר ויתקין ועד היום גרות במשק או בקרבתו. 

יעל נולדה בשנת 1954, נשואה לישראל צוקרן ומתגוררת בבית חרות, אמא לליאור ושי וסבתא לשני נכדים. 

רוני נולדה בשנת 1957, נשואה לדני מרום ומתגוררת במשק ההורים, אמא למיכל, ניר ודור וסבתא לשלושה נכדים המתגוררים עם מיכל וקובי במשק. 

רותי נולדה בשנת 1968, נשואה לגיתי יהל, אמא ללוטם, איטן וכרמל, והם גרים בהרחבת כפר ויתקין. 

דילוג לתוכן