ארכיון
כפר ויתקין

משק 80 – משפחת נחושתאי

משק 80 הוקם בשנת 1932 על ידי שושנה ויוסף נחושתאי

שושנה (לבית פיירשטיין) ויוסף נחושתאי (קופרמן) היו ממייסדי הכפר. 

שושנה נולדה ב-1896 בכפר בגליציה, וכבר בילדותה התבלטה כילדה סקרנית ולמדנית. כיוון שבכפר הולדתה לא היה בית-ספר, אביה לימד אותה קרוא וכתוב, ומשם נשלחה ללימודים כלליים בעיר שכנה, ועוד לפני מלחמת העולם הראשונה סיימה לימודי הנהלת חשבונות בעיר הגדולה – קראקוב, ועבדה במקצועה. במהלך מלחמת העולם הראשונה החלו הפולנים לפרוע ביהודים הכפריים, והוריה, כאנשי כפר רבים, ברחו מהכפר והצטרפו אליה לקראקוב ב-1917. בשנים אלו היא כבר החלה לטפח תודעה ציונית, והייתה פעילה בהקמת אגודות ציוניות ומועדוני נוער. בשנת 1920 עלתה ארצה, והצטרפה ל"גדוד העבודה". בזיכרונותיה היא מספרת כי "עד טרִיאֶסט נסענו ברכבת, ומשם, דרך פורט סעיד, הגענו באונייה ליפו. בשנים ההן הארץ היתה עדיין שוממה, תל אביב רק החלה להיבנות, היו קיימות רק המושבות של הברון, וכמה קבוצות. כאן בארץ עברתי הרבה תחנות".

בגדוד העבודה פגשה את מי שיהיה לימים בעלה, יוסף. 

יוסף נחושתאי, יליד 1902, היה אף הוא ציוני נלהב, והגיע ארצה גם כן ב-1920, במסגרת "קבוצת חלוצים אושווינצים", שהוקמה בעיירת הולדתו אושווינצים, העיירה שנתנה למחנה הריכוז שהוקם, במרחק שני קילומטר בלבד ממנה, את שמו – אושוויץ. לפני עלייתו היה יוסף תלמיד חכם מצטיין, שלמד ב"חדר", והשלים את לימודיו התורניים בעצמו. מאז נותרה לו אהבת התנ"ך, שפרק ממנו היו מקריאים בביתם מדי יום ששי. סבא שלו, ר' נתן קופרמן, וסבתו רחל, היו בין היחידים בפולין שהיו בעלי חלקת אדמה משלהם, ומהם ירש את האהבה לחקלאות ולעבודת האדמה. 

במסגרת גדוד העבודה נפגשו שושנה ויוסף בעת שעסקו שניהם בהקמת כביש טבריה-צמח, בסיקול אבנים במו-ידיהם ובסלילת הכביש. שושנה כתבה בזיכרונותיה, "מקום עבודתי הראשון היה על הר כינרת, בסיקול וניקוי השטח. אחר כך עברנו לבניית הכביש עפולה-נצרת, שם הצטרפתי לקבוצת חלוצים שבאו מאושווינצים. שם גם הכרתי את יוסף בעלי, ויחד המשכנו בנדודים. מכביש נצרת עברנו לכרמי-שקדים בפתח תקווה; ואחר כך לכביש חיפה-ג'דה. עם גמר העבודה נשלחנו לתחנת הניסיונות של פיק"א על יד זכרון יעקב, ומשם למושבת כנרת, לעבודה בטבק. ושוב הייתי איזה זמן בפינת חמד זו, שהשאירה עלי רושם חזק עד היום. בשנת 1924 הצטרפנו לקיבוץ תל יוסף, (שהוקם גם הוא ע"י אנשי גדוד העבודה), ורוב הזמן עבדתי ברפתנות. שם גם נולדו שני ילדי: חגית ונתן. עמרה נולדה יותר מאוחר בחיפה, כאשר התארגנה קבוצה להקמת מושב עובדים, עזבנו יחד עם יתר החברים את תל-יוסף ועברנו לחיפה. באותו  הזמן קם המפעל של רוטנברג בנהריים, והבחורים עבדו בהקמת רשת החשמל בכל הארץ, ורק פעם בשבוע היו באים לשָׁבּת הבייתה, ואנחנו האימהות נשארנו לבד עם ילדינו הקטנים. זה היה בשנת 1924 ועברנו גם את המאורעות של אותו קיץ. איזה זמן גרנו עוד בעתלית. עבדו שם במחצבות לבניין הנמל בחיפה ומשם עברנו לעמק חפר (אז ואדי חוארית) והתחלנו בבניית המשק המושבי". אחרי מלחמת העולם השנייה נשלח יוסף לאירופה, לאתר ניצולים מהשואה ולהביאם ארצה. הוא נפטר בגיל צעיר, ושושנה, שהאריכה ימים ושנים אחריו, עד גיל 95, עבדה במשק המשפחתי, כל ימי חייה, עד מותה. היא טיפלה במסירות כל השנים בעֹמרה, הצעירה בשלושת ילדיהם, שחלתה בגיל שלוש בדלקת קרום המוח ונותרה בעלת מוגבלות שכלית, אך גדלה, בזכות שושנה, להיות אישה חמה, עצמאית וחברותית. 

חגית, ילידת 1925, נישאה לימים ליוסי גור-אריה, איש ירושלים, ועברה אתו לחופית שעשתה אז את צעדיה הראשונים. חגית היתה מחנכת ומורה מיתולוגית לגיאוגרפיה, תנ"ך ומולדת, בבית הספר היסודי בכפר-ויתקין.  לחגית ויוסי נולדו ארבעה ילדים: שי, רוני, אורי וניר.

 

משנת 1953 מתגוררת במשק משפחת נתן ומיכל נחושתאי

נתן, יליד 1927, היה איש אשכולות, שהקדים את זמנו בהרבה. גאון ופורץ דרך, ממציא ויזם. הוא סיים בהצטיינות את מחזור ט' בביה"ס כדורי בשנת 1945, ובשנת 1948 התגייס לקורס הטיס הראשון שהתקיים בישראל. כחניך הקורס, השתתף במבצעי מלחמת השחרור "עשרת המכות" ו"עובדה". 

בשנת 1950 נתן חזר לכפר והמשיך את המשק החקלאי של הוריו, עד מותו. גם במשק עסק ביצירת וייזום ענפים, זנים ודרכי עבודה חדשים; מדריך חקלאי למשתלמים שהגיעו לכפר מכל רחבי העולם, ובמיוחד מאפריקה. היה פעיל בוועדות רבות בכפר, פעיל פוליטי ומעורב בחיי הכפר והמדינה. הוא היה זה שיזם את הבאת הפקאן לישראל, ואת ענף הפקאן בכפר. 

נתן נישא למיכל, בת קיבוץ עין-חרוד, שחייתה בכפר מאז נישואיהם בשנת 1953. אחרי מותו של נתן היא המשיכה להחזיק את המשק, יחד עם הילדים. במקביל היתה גם היא פעילה בכפר, בוועדת התרבות ובפעילויות שונות, ושרה שנים רבות במקהלה. היא היתה אישה חמה ומיוחדת במינה, וביתה היה  תמיד פתוח לחברים ולאורחים. 

נולדו להם ארבעה ילדים: 

גיל, בכיר בחברת "אל-על", נשוי לאיריס, בת מושב קדרון.

דני, סופר, מרצה ונגר, נשוי לקאורו וחי ביפן.

שירלי, עובדת בכירה בכנסת שנים ארוכות, סופרת ואמנית, נשואה לגדעון וחיה בירושלים.

איריס, מנהלת בכירה בתחום העבודה הסוציאלית בקהילה בנגב, מקום מגוריה, נשואה לשי, בן מושב מסלול.

בעת כתיבת הדברים בשנת 2021, כולל "השבט" שהקימו שושנה ויוסף נחושתאי, לפני מאה שנה, עשרות נכדים, נינים ובני-נינים, בארץ ובעולם.  כן ירבו…

דילוג לתוכן