משק 54 משפחת יבנאי
משק 54 הוקם בשנת 1935 על ידי ריבה ויוסף יבנאי
יוסף (יוסקה) יבנאי, בנם של חיה ועמנואל סלפ, נולד ב-12 בדצמבר 1899 בעיירה דוסייט, בליטא, אשר נשלטה ע”י רוסיה.
ההורים היו בעלי חנות לממכר עורות.
יוסף היה הבכור במשפחה שמנתה שמונה אחים. בילדותו למד בחדר.
לאחר תקופה קצרה עבר ללמוד בבית ספר כללי בעיירה, שם סבל מאנטישמיות.
בנערותו, המשיך ללמוד בבית ספר תיכון מקצועי, בעיר הפלך דווינסק.
במלחמת העולם הראשונה נכבשה ליטא ע”י הצבא הגרמני.
יוסקה נשלח לעבודה בכריתת עצים עבור הצבא. במהלך עבודתו התקרב יוסף אל הגרמנים, למד את שפתם,
למד נגינה במנדולינה והתרשם כי היו בני תרבות.
בגיל צעיר הפך יוסף לציוני. הוא הצטרף לתנועת החלוץ, הכשיר עצמו לעליה ארצה בחווה חקלאית בליטא
ולימד עברית את בני משפחתו והחלוצים שחי עמם.
בדצמבר 1920, בגיל 20, הגיע יוסקה לנמל יפו. הציוני הראשון מהעיירה. אחיו אברהם ומרים עלו לארץ בעקבותיו.
מקום עבודתו הראשון בארץ היה יבנה. לציון האירוע החליף שם משפחתו הקודם – סלפ לשם עברי – יבנאי
מיבנה עבר יוסף לעבוד עם גדוד העבודה והשתתף בסלילת כביש חיפה ג’דה (רמת ישי)
משם עבר לקבוצת איילת השחר, שם ניהל את ענף המטעים ועסק גם בהובלת החלב וחלוקתו לתושבי צפת.
ריבה יבנאי, בתם של חנה ואליהו ויינריב, נולדה ב-25 במאי, 1906 בעיירה זמושץ’, בפולין,
היא היתה האמצעית מחמשת אחיה ואחיותיה.
בעיירה חיו יהודים רבים. הקהילה נבנתה ע”י צאצאי היהודים שגורשו מספרד בשלהי המאה החמש עשרה.
המשפחה הייתה אמידה, בעלת חנות בדים.
האב, אליהו, היה ציוני, הקים את בית הספר “תרבות” בעיר, ואף רכש מגרש בצפון הארץ. הוא העניק לצאצאיו השכלה כללית ועברית.
ריבה הצטרפה לתנועת “מכבי” בעיר, אשר הייתה תנועת ספורט ציונית, ובהשפעתה עלתה ארצה יחד עם חברותיה לתנועה.
ריבה הגיעה לקבוצת איילת השחר, שם עבדה שנים אחדות כרפתנית.
באיילת השחר פגשה ריבה את יוסקה, ובתאריך 15.5.1928 נישאו השניים.
לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, הספיקה ריבה לבקר את משפתה שנותרה בפולין.
היא שכנעה את אחותה שרה לעלות לארץ. שרה הגיעה לארץ כספורטאית למכביה ונשארה בארץ.
שתיהן ואחיהן הצעיר מרדכי, היו היחידים שנותרו בחיים מכל משפחתם.
מרדכי נלחם בגרמנים בראשית מלחמת העולם השנייה, שרד, וחי בברית המועצות.
לאחר שנים אחדות בקיבוץ איילת השחר, החליטו ריבה ויוסף לעזוב ולעבור למושב.
הם עברו לרמת גן, שם נולד בנם יאיר. משם עברו לחיפה.
בשנת 1935 הגיעו ריבה ויוסקה לכפר ויתקין, כאן הקימו משק חקלאי.
יאיר מספר על בניית הבית:
תקופה קצרה גרנו בלול פח של הסוכנות, משם עברנו לצריף שנקנה מליפא.
זמן קצר לאחר מכן הוקם הבית ובו שני חדרי שינה. מקלחת ומטבח נבנו מאוחר יותר.
תחילה, כאשר המשק היה קטן ותנובתו לא הספיקה לכלכלת המשפחה, יוסקה עבד חלקית גם מחוץ למשק
ריבה ניהלה את המשק: טיפלה בלול העופות, חלבה את הפרות
וכמובן גידלה את שני הבנים, תוך מילוי מטלות הבית, בישול, נקיון, כביסה וכ’.
יוסקה עבד, בנוסף למשק ,בעבודת נוספות: כמרכיב עצי הדר, כטייח ובקבלת חלב וייצור שמנת במחלבה.
לאחר שהמשק התבסס, התרכז בעיבודו והפסיק העבודה מחוץ למשק.
המשק כלל רפת, לול עופות, פרדס וירקות וסיפק, אמנם בעבודה קשה, פרנסה בכבוד.
בשנת 1952 התנדב יוסף להדריך במושב יכיני בנגב. הוא גר שם כשנה וחצי.
יוסקה ייסד את הספריה הציבורית בכפר.
הספרים אוחסנו בשני ארונות מפח אשר עמדו מתחת ליציע בבית העם.
פעמיים בשבוע, בערב, נקבעה שעה להחלפת ספרים, ורבים מהחברים נהנו להחליף ספרי קריאה.
את הספרים היו מספקים “סוכני ספרים”. היו אלה אנשים שעיסוקם היה להציע מבחר ספרים לעיון והספרן היה בוחר,
בהתאם לתקציב שעמד לרשותו, את אלו שלדעתו יענינו את ציבור הקוראים ומצרף אותם למבחר הספרים.
יוסקה היה אוטודידקט רחב אופקים.
לאחר סיום יום העבודה היה יושב כל ערב ומרחיב השכלתו. הוא למד שפות ושלט בעברית ואידיש, ערבית, רוסית, גרמנית ואנגלית.
קרא הרבה, היה מנוי על האנציקלופדיה הרוסית, קרא ספרי עיון בעברית והנחיל גם לילדיו את ההנאה מקריאה.
כאשר מלאו חמישים שנה לעלייתו של יוסף ארצה, חגגו עמו בני העיירה מליטא ורשמו אותו בספר הזהב של הקק”ל.
אחיו, אברהם ומרים, גם הם עלו לארץ וחיו בה. כל יתר בני המשפחה נרצחו בשואה.
ריבה הייתה פעילה גם מחוץ לביתה.
שרה במקהלה, למדה הגשת “עזרה ראשונה”, שמרה על קשר אישי עם חברותיה ועם קרובי המשפחה.
היא גם קלטה בבית יחידים שנזקקו לסיוע: ילדה בת שש אשר נבהלה מרעש הפצצות המטוסים האיטלקים את בתי הזיקוק בחיפה,
נערה שנמלטה מאוסטריה מאימת הנאצים, ילדה במסגרת עזרה סוציאלית מירושלים,
נער שנזקק למקלט, ילדה שהגיע להחלמה אחרי המצור על ירושלים,
ילדים מהמעברות שנשלחו לתוספות מזון ופליטים שנותרו מהתופת שעוללו הנאצים.
לכולם התייחסה בחמימות כאילו היו ילדיה.
ריבה נפטרה ב-1 באוגוסט 1989. בגיל שמונים ושלוש.
יוסף נפטר ב-5 במאי, 1992. בגיל תשעים ושתיים.
שני בניהם, יאיר וזהר, המשיכו בדרכם החקלאית, בכפר ויתקין.