ארכיון
כפר ויתקין

משק 27 סובול-אשל

משק 27 הוקם בשנת 1937 על ידי עדינה ואשר סובול

אשר סובול  נולד בשנת 1907 בעיר רדזיבילוב בפולין.

עלה ארצה בגיל 20, בשנת 1927 בעקבות אחיו, ישראל שהיה כבר בארץ וחי בבני-ברק. בשנותיו הראשונות בארץ היה פועל במושבה כנרת יחד עם בן דודו שלום גולדגרט ועם אפרים גיזלר, שלימים היו שכנים בכפר. הוא המשיך בחייו כחלוץ ופועל ובין השאר התמחה בעבודות מסגרות. בין השנים 1930 – 1935 עבד באגודת "גן-חיים", שבשנת 1935 הפכה למושב ליד כפר-סבא.  בין התמונות מצורף מכתב שקיבל בסיום שהותו שם.

זמן לא רב אחרי שעזב את גן-חיים הגיע אשר לכפר. הוא התקבל כחבר בכפר ויתקין בשנת 1937 וביקש לקבל מגרש צמוד לחבריו מכנרת שלום גולדגרט ואפרים גיזלר. היות והייתה להם בקשה מיוחדת, נקבע שהם לא ישתתפו בהגרלת המגרשים אלא יסתפקו במה שהכפר ייתן להם. בסופו של דבר, הם קיבלו אז את המגרשים הגרועים שבהם מאחורי הבית בכוון מערב היה מדרון תלול. היה קשה מאוד לעלות במדרון עם כדי החלב מהרפת, בעיקר בבוץ בחורף. הבתים של סובול וגיזלר היו מהבתים הראשונים בכפר שהיו להם שירותים בתוך הבית. אשר סובול התקין את האינסטלציה בשניהם ואפרים גיזלר, שהיה גם רצף, התקין את הקרמיקה.

בצד פיתוח המשק המשיך אשר לעסוק בעבודות מסגרוּת בשירות חברי הכפר והתפרנס גם מעבודות עבור הבריטים שישבו בתחנת המשטרה מדרום לבית ינאי. הייתה לו מסגריה פעילה בחצר וילדי הכפר של אותה תקופה היו באים לבקש ממנו קרביד בכדי להכין "פצצות מים". היו טובלים את הקרביד במים ומכסים בקופסה עם חור קטן. את גז האצטילן שהיה משתחרר היו מציתים ואז הקופסה הייתה עפה ברעש למעלה להנאת כולם. גדרות לחצרות הפרות שנבנו באותה תקופה הוא הכין מגרוטאות ברזל שמצא אצל האנגלים. זה היה שנים רבות לפני שהמציאו את המושג "מִחזוּר".

עדות לעבודתו כמסגר נזכרת בספר "כפר-ויתקין 70 שנים ראשונות" (עמ' 60) לפי סיפורו של שמואל גבריאלי "בנין גשר העץ (סיפור שהיה)" "עיקר המבצע היה הכנת הפטיש אשר יבלום את העמודים. כאן בא לעזרתנו החב' אשר סובול ז"ל אשר בנה את הפטיש לפי הוראותיו של דן."  וגם ב"סיפורו של דן אנקורי על גשר העץ" שמופיעים באתר הכפר: "עליתי עם סולם למרומי העמוד כדי להתקין את הגלגילות והחבלים ושוב ביקרתי את העמידה הישרה של העמוד. ואז התחלנו להרים את הפטיש ולהכות בראש העמוד. על העבודה הזו היה אחראי סובול. שני חברים היו מושכים את החבלים שהיו מרימים את המשקולת בתוך הצינור של הפטיש ולפי פקודה מסובול היו עוזבים את החבלים והמשקולת היתה נופלת על ראש העמוד. כך נעצנו את כל העמודים בעומק של ארבעה מטרים בקרקעית הנחל. המהנדס מלינובסקי הגיע לשטח לאחר שהקמנו את הכלונסאות והיה מרוצה מאוד."

עדינה סובול נולדה בשם בתיה ליפשיץ, בשנת 1911 בעיר דוד-הורודוק (דודגרוּדֶק) ברוסיה הלבנה (בלרוס). היא עלתה ארצה בשנת 1932 במסווה של תיירת שבאה לביקור לכבוד המכביה שנערכה בארץ, אבל לא חזרה לעיר הולדתה אלא נשארה בארץ. כדי להתחמק מעינם של הבריטים היא שינתה את שמה לעדינה ובשם זה הכירו אותה כל חברי הכפר. אחיה ואחיותיה וממשפחותיהם המשיכו לקרוא לה בשמה 'מהבית', בתיה. היא עבדה בתל-אביב כמטפלת בבית-ילדים והייתה חברה של חיה, אחותו של אשר סובול.

בשנת 1937 נישאה עדינה ליפשיץ לאשר סובול ובאה להיות חברה בכפר. בתם הבכורה רעיה נולדה בשנת 1938 ובתם השנייה נירה בשנת 1943.

אשר סובול נפטר בשנת 1950 ממחלה ממארת. בשנים בהם חיה עדינה כאלמנה באה לידי ביטוי בכל חשיבותה העזרה ההדדית הכפר והיא נעזרה בשכנים ובחברים אחרים ובכפר שדאג שיהיה מי שיעזור לה בעבודות המשק ומי שיסייע לה לטפל בבנות. בשנים הראשונות לאחר מותו של אשר, המשיכה עדינה להחזיק במשק בעזרתם של פועלים מבין העולים החדשים שעבדו בכפר. גם השכנים היו עוזרים; ספי פורת היה מוריד ליד ביתה של משפחת סובול חלק מהתלתן שהיה מביא מהשדות; חיים אשלגי היה מסייע לה תמיד בעצה והדרכה וכך גם השכנים האחרים. מאוחר יותר כשלא יכלה כבר להחזיק במשק, היא הועסקה כעובדת בממיינת, במיון ביצים.

בתקופה בה הוסיפו בנייני כיתות בחצר ביה"ס, היו התלמידים באים לחצר של משפחת סובול לשתול ערוגות של ירקות בשיעורי החקלאות, כי השטח בחצר ביה"ס היה תפוס בעבודות הבניה, והילדים נהנו לקטוף פירות מעץ הקלמנטינות שגדל ליד הבית.

 

עדינה זכתה לחתֵן את שתי בנותיה ולהכיר את חמשת נכדיה, שכתינוקות הייתה נושאת אותם בסבלנות רבה על הידיים, כדי שיירדמו ומעסיקה אותם שעות ארוכת במשחקים.

נירה נישאה בשנת 1965 לעמרם אשל מביתן אהרון, שהיה בן כיתתה. נירה למדה בביה"ס לאחיות בבילינסון ובשנת 1967 התקבלה כמדריכה בביה"ס לאחיות שנפתח אז ליד בי"ח הלל-יפה בחדרה. בשנים 1980 – 2006 שימשה כמנהלת ביה"ס הזה. עמרם למד ביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ופרש לגמלאות כפרופסור חבר. להם שלושה ילדים, ענת, נגה ואבי, הקרוי על שמו של סבו: אשר בן-יצחק ושבעה נכדים.

רעיה נישאה למורטון בראון, יליד מונטריאול בקנדה, מומחה בעל-שם עולמי לסטטיסטיקה שהיה באוניברסיטת תל-אביב. בשנות ה-80 מורטון קיבל משרה באוניברסיטת מישיגן היוקרתית והמשפחה עברה אתו לארה"ב. להם בת ובן דנית ואלון וחמישה נכדים.

עדינה סובול נפטרה בשנת 1984. 

נירה ועמרם אשל התקבלו כחברים בכפר בשנת 1982, ובנו את ביתם בנחלת ההורים. בחזית הבית קבעו שלט שנירה ציירה האומר: "בנחלה זאת הקימו את ביתם בשנת 1935 עדינה לבית ליפשיץ ואשר סובול ז"ל."

דילוג לתוכן