ארכיון
כפר ויתקין

משק 22 – משפחת יבלונסקי

חיים ובלומה
בלומה, חיים, צבי, יעל

משק 22 הוקם בשנת 1933 על ידי חיים ובלומה יבלונסקי

חיים יבלונסקי נולד בשנת 1903  בכפר בשם לוקה באוקראינה 
אביו מנחם מוניש שהיה חוקר יערות יישב את משפחתו באזור מיוער ומלא עצי פרי.
המשפחה הייתה משפחה יהודית יחידה . חיים למד רבות משכניו הן בגידול ועיבוד פירות העצים והן בגידול דבורים.
כשהיה בן 14 נאלצה המשפחה בעקבות פרעות לעבור להתגורר בעיר נמירוב שם הצטרף חיים לקבוצת החלוץ, התמקצע בעזרתה בנגרות, ובסיועה עלה לארץ בשנת 1921.
בארץ נשלח לג'נין והועסק בעבודות בנייה וסלילה , בהמשך הצטרף לגדוד העבודה והגיע לאזור טבריה וחבר לקבוצת קורלניק שם פגש את בלומה.

בלומה נולדה בשנת 1896 בעיירה וורנוביצה שבאוקראינה להורים אברהם ואסתר פינברון. בלומה הייתה השנייה בין 7 ילדים.
היא עלתה לארץ עם הקבוצה הראשונה של "החלוץ"  יחד עם עוד 2 מאחיה. 
תחילה שובצה לעבודה כטבחית לקבוצה שהתיישבה בשוני, בהמשך חזרה  לקבוצה איתה עלתה ארצה – קבוצת קורלניק של גדוד העבודה ונשלחה לאזור טבריה. 
אחרי שסיימו את העבודה באזור טבריה נשלחו להקים מחנה חדש באזור בין עין חרוד וכפר יחזקאל.
בהמשך החליטה הקבוצה לעזוב את גדוד העבודה ועברו לעתלית שם הועסקו בבניית בית החרושת למלח.
חיים ובלומה שובצו יחד עם אחיה של בלומה, ברוך , לאותו האוהל ושם נרקמה ביניהם אהבה. 
אחרי כחצי שנה כשהסתיימה העבודה עזבו שניהם יחדיו את המחנה בעתלית ועברו לחיפה.
הקבוצה לא הצליחה למצוא עבודה כקולקטיב ולכן התפרקה.

חיים, שחלומו היה לעסוק בארץ בחקלאות, לקח על עצמו תקופת התלמדות אצל חקלאי מנוסה בבנימינה ובלומה בינתיים עבדה בבית החולים הדסה.
כשסיים את התלמדותו חזר חיים לחיפה שם הועסק במשך כשנתיים בהקמת בית החרושת למלט "נשר". 
אז גם נולד בנם הבכור צבי בשנת 1926. בתם יעל נולדה בשנת 1930.
את ההרשמה לעלייה לוואדי חוואראת עשו חיים ובלומה באמצעות בן ציון גפני שעבד יחד עם חיים בעתלית.
הארגון בחר 20 רווקים להיות הראשונים לעלות לשטח. חיים ובלומה שהיו להם כבר ילדים נשארו בינתיים בחיפה וחיים בחר ללמוד בנוסף גם את מקצוע הטפסנות כדי שיוכל בעתיד להיעזר בו בבניית בתי המושב.
בהגרלה שהתקיימה עלה בחלקם משק מספר 22.
בשנת 1933 כשכל צריפי השכונה הועברו למגרשי הקבע שלהם קיבל חיים הודעה לעזוב את עבודתו ולעבור למגרשו שבכפר.
בלומה והילדים עברו לגור בינתיים בתל ליטבינסקי וחיים עבר לכפר ויתקין שם הקים צריפון קטן למגוריו אותו חלק עם א. קמינקר, שלימים מכר את מגרשו לאמנון לב ושב לעבוד בבית החרושת נשר, והחל לבנות בית קבע למשפחתו. 
רק בשנת 1934 אחרי שנה וחצי של נתק התאחדה המשפחה מחדש בבית גדול ומרווח עם נוף מקסים הצופה על פני הים ועל מגרש שהיה נטוע כבר ברובו בעצי קלמנטינות. 
בלומה טיפלה במשק ובילדים וחיים הועסק על ידי האנגלים בבניית מחנה בנתניה. חיים ובלומה קיבלו תקציב מהסוכנות ובו השתמשו לרכישת רכשו חמור אחד, להקמת  לול פרגיות , ולול  אווזים שאותו סגרו  אחרי מספר עונות, ופרה אחת בהמשך רכשו פרה נוספת, כמו כן  קיבלו דונם אדמה לעיבוד לצורך זריעת תפוחי אדמה, וכן התחילו בהקמת מכוורת קטנה פרי יוזמתו של צבי.
העבודה במשק לא הספיקה לכלכלת המשפחה לכן נשלח חיים על ידי הכפר לעבוד בנגרייה שהוקמה יחד עם בית חרות. 
הנגרייה הועסקה על ידי האנגלים בניסור עצים להקמת מחנה, את העצים שנותרו לקחו העובדים להקמת לולים למשקים בכפר. 
חיים עסק במקביל לעבודותיו  בעבודה ציבורית בוועדות שונות ואף בתקופה מסוימת בריכוז הכפר. בלומה, נוסף על עבודתה במשק וגידול ילדיהם יעל וצבי שהיו מעורבים ושותפים בעבודה במשק, אספה אל ביתם 3 בני נוער מקבוצות העולים שעלו לבדם ללא משפחה.


בשנת 1948 בהיותו בן 22 נהרג צבי במהלך מארב ליד טול כארם ונקבר בכפר ויתקין .
בלומה שהתקשתה להתאושש אחרי מותו, התנדבה לעבור להדריך בעין הוד תחילה ובהמשך בכפר עזריה.
את העבודה במשק לקחו על עצמם הבת יעל שנישאה בתקופה זו עם  מאיר רבינוביץ שהיה גם הוא תושב הכפר והם עברו להתגורר יחדיו במשק ולעבדו.
בלומה שבה למשק כעבור כשנה וחצי. אז בחר חיים לפרוש מתפקידו כמרכז הכפר תוך כוונה לפעול יחד עם בלומה לקידום המשק.
אך תוכניות לחוד, חיים התבקש ע"י חסקלברג שהיה אז חבר במזכירות תנועת המושבים לצאת לפרוזדור ירושלים ולפעול שם בתפקיד סגן מנהל האזור, תפקיד שעשה למשך שנתיים עד שקיבל התקף לב ששכנע אותו שהגיע זמנו לנוח מעבודתו.
מאיר ויעל עברו באותה תקופה לביתם החדש במשק רבינוביץ וחיים ובלומה החליטו לחסל את ענף הרפת ולהתמקד בענף הלול.
אחרי שנת מנוחה שבה בריאותו לתקנה והוא נבחר שוב לרכז את הכפר יחד עם יהודה רבינוביץ אביו של מאיר חתנו.
במהלך השנים ואחרי שהעביר את המטעים שלו לטיפול הדור הבא, הרחיב חיים את ענף הדבוראות בו עסק כמעט עד יומו האחרון.

בלומה נפטרה בשנת 1982, חיים נפטר בשנת 1994

כיום מתגוררים במשק בנה הצעיר של יעל – ערן ומשפחתו.
ערן החליף את שם משפחתו מרבינוביץ ליובל כדי להנציח את זיכרון סבו האהוב, וממשיך את דרכו בעבודה חקלאית המבוססת על הידע והאהבה שהנחיל לו סבו חיים.

דילוג לתוכן