ארכיון
כפר ויתקין

משק 2 – משפחת צפוני

משק 2 הוקם בשנת 1934 על ידי שימחה ושיפרה צפוני

"החלום הוא תוכנית החיים" (יאנוש קורצ'אק).  

לאור ה"חלום" של  שימחה נורדמן צפוני אשר ניתב את מסלול חייו , בעת שהוא נפרד מנוף ילדותו, כבן למשפחה יהודית בעיר פיוטרקוב טריבונלסקי בפולין. שימחה נפרד מחייו בפולין המשגשגת והגיע כחלוץ (ללא מסמכים וללא אישור רשויות השילטון) לארץ האבות, להתיישב בה, לבנותה ולהחזיר עטרה ליושנה. שימחה  הוא הבן הצעיר השמיני במניין של ילדי משפחת נורדמן, משפחה יהודית חרדית המשתייכת לחסידי גור. אביו היה שוחט ובודק הכשרות בעיר. שימחה השתייך בסתר לצעירי מזרחי ללא ידיעת הוריו. עד אשר בסוף שנת 1923 בתחילת שנות העשרים לחייו, החליט להגשים את חלומו לעלות לארץ אבותינו בהתאם לתנ"ך, שתנאי המחייה בה היו קשים, במטרה לחיות בה ולבנותה. הוא הגיע לארץ פלסטין כחלוץ, ללא מסמכים רשמיים של השילטון. בארץ הוא התאחד עם אחיו סמואל (=שמואל) שעלה לארץ בשנת 1919 והיה בעל תפקיד בסוכנות היהודית. בארץ חיה גם אחותו שורה'לה, שנישאה בטרם הגעתם לפלסטין עם בן עירה זילברברג מפיוטרקוב. הם כחסידי גור החרדים יסדו את בני ברק וחיו בה.  

בהגיעו לפלסטין שימחה עיברת את שם משפחתו ל"צפוני" והצטרף לקבוצת חברים שביקשה לעלות לקרקע, כאשר בינתיים עבדו בנהלל. הם קראו לאירגון על שם יוסף ויתקין, המחנך העובד, מראשוני תנועת החלוץ, מפני שכמוהו ראו את עיקר הגשמתם ותפקידם בעבודה עצמית. שימחה נימנה על "קבוצת עשרים הראשונים", שהם קבוצת החלוץ להתיישבות כפר ויתקין, אשר חיו בבית הגדול בוואדי חווארת (שמו בערבית של עמק חפר). בשנת 1933 עברה הקבוצה יחד עם המתיישבים האחרים למבני הקבע. 

האנטישמיות הגואה בפולין ובעירם צ'חנוביץ', הניעה את הוריה של שיפרה זינדלזון להגות את הרעיון לשלוח אותה לפלסטין. במטרה שבתום התארגנות כלכלית ומכירת נכסיהם (מפעל לכפתורים), הם יגיעו בעקבותיה לפלסטין. עת היא תשלח להם מסמכים לאיחוד המשפחה. שיפרה הגיעה לפלסטין כתיירת על ספינת טיולים. בת הדוד שלה זהבה פורת חברת כפר ויתקין, הזמינה את שיפרה להתארח בביתה. זהבה ערכה היכרות בין שיפרה ושימחה (שהיה יחד עם ישעיהו בעלה של זהבה בקבוצת "עשרים הראשונים"). מכאן פרחה האהבה, הם נישאו בשנת 1934 ובנו בית והקימו משק לתפארת. המשק כלל: תרנגולות מטילות ביצים, שטחי ירקות שונים כגון עגבניות, פרדס ורפת שמנתה 8 פרות. אבי זוכר שנסע עם אביו לכפר יחזקאל לקנות פרה. 

 

לשיפרה ושימחה נולדו ארבעה ילדים: 

אבי יליד נובמבר 1935 עזב את הכפר עת התגייס לצה"ל לחיל הים שם שירת בשייטת.  בוגר מכון ווינגיט, עבד כמורה וכמפקח לחנ"ג ברשת אורט. נישא ללאה כהנוביץ' בת הכפר. בנו ביתם בחופית. הורים ל: גלית, אייל ודרור. חובקים 8 נכדים ו-4 נינים.

נעמי ילידת יולי 1938. בתום לימודיה בתיכון, למדה ב"סמינר למלאכת יד" בנחלת -צבי  ת"א. נישאה לניסים פרימוב, הורים ל: ורד וארנון. חובקים 6 נכדים. מתגוררת ברמת-גן.

רותי ילידת יולי 1938 . בתום לימודיה בתיכון , למדה בביה"ס לאחיות בתל-השומר. נישאה לברוך שני, הורים ל: יובל ויעל. חובקים 4 נכדים. התגוררה בראשון לציון ובאבן יהודה. רותי נפטרה בתאריך 17.12.2020 .

דוד יליד 14.3.1946 . בתום לימודיו בתיכון למד הוראה בווינגיט. התגייס לצה"ל ושובץ כמדריך לספורט ולקרב מגע בביה"ס לטיס בחצרים.  נישא בשנת 1969 לצילה גולומבוביץ'. הורים ל: גיל, רן וזוהר. חובקים 7 נכדים. כפר ויתקין.

זכרונות מעבודתן במשק של נעמי ורותי: "שתינו עזרנו בעבודות המשק. אמא ריחמה עלינו הבנות ולכן לא העירה אותנו לחליבת הפרות, או כל עבודה במשק בבוקר לפני הלימודים. אבל, כששבנו מביה"ס וסיימנו את ארוחת הצהריים, אבא היה לוקח אותנו בעגלה הרתומה לסוס לעבודות השונות, כגון: לשתול/לקטוף ירקות, לפרדסים לקטיף התפוזים או המנדרינות. ובחצר הבית לאסוף בלולים ביצים ואמא הייתה ממיינת אותן לפי גודלן". 

שימחה הוא איש רוח המשלב באישיותו עשייה. אדם סקרן אשר השתתף בחוגי תנ"ך, תלמוד וידיעת הארץ. אהב לטייל בארץ ובעולם. איש שאהב לקרוא ולהעשיר את עולמו הרוחני. תמיד היה ספר בידיו או עיתון להעמיק בו ידע ומאמרי הגות. אדם חרוץ, נעים הליכות ומסביר פנים לכולם. איש שכולם נשבו בקיסמו. שימחה ושיפרה שייכים לדור הנפילים שבזכותם הוקמה ההתיישבות היהודית בארץ. דור שיצר יש מאין, שבזכותם הוקם הכפר שלנו כפר ויתקין והוקמה המדינה של העם היהודי בארץ המולדת. הם דור מופלא של צעירים נועזים שמגשימים את חלום האומה. אנחנו מתבוננים בהם בהשתאות והערכה ובעיקר באהבה ובהוקרת תודה. גאים בהם על חזונם/חלומם והנתינה האין סופית שלהם בעבודה קשה ובתנאים מאתגרים, למען הגשמת חלומם/חלום העם היהודי. 

 

משנת 1969: דוד וצילה צפוני

לאחר ששלושת האחים החליטו לעזוב את המשק, נותר במשק דוד צעיר הילדים. אשר כפי ששיפרה ושימחה חזרו וסיפרו, שמאז ילדותו המוקדמת דוד ברצון, חריצות ובמסירות לקח חלק פעיל בעבודות המשק המגוונות. דוד לדברי ההורים,  ככל שהזדקנו הפך לשותף משמעותי בעבודות המשק השונות: רפת, תרנגולי הודו, שטחי האבוקדו והפרדסים. בתום לימודיו בתיכון למד במכון ווינגייט. לקראת הגיוס לצה"ל, ההורים יחד עם דוד החליטו לסגור את ענף הרפת. 

בתחילת שירותו הצבאי דוד הכיר את צילה. האהבה הגדולה שלהם נחתמה בנישואים באוגוסט 1969. דוד וצילה נענו בחיוב לבקשת ההורים המבוגרים, להישאר במשק כבנים ממשיכים ובנו פה את ביתם. השקיעו בפרדסים של : שמוטי, קלמנטינות, אשכוליות ואבוקדו. כמו-כן, לולי מטילות ותרנגולי הודו. כענף מרכזי בשנת 1971 דוד בחר בענף הפרחים, לתקופה שארכה כעשרים שנים. הפרחים שגידל ושלח לבורסה ב"וויזל" בגרמניה הם: פרחי עדעד, גיפסנית בחממות ופרח השעווה בשטח פתוח. בשנות התשעים נטענו חמישה וחצי דונם זיתים. 

"הענף" החשוב מכל הוא הרחבת המשפחה. שלושת ילדינו האהובים:

גיל בננו הבכור נולד באוגוסט 1970. בסיום התיכון התגייס לצה"ל ושירת כמפקד טנק בשיריון. עבד בביטחון. למד במיכללה "תעשייה וניהול", כיום גיל מנכ"ל ארגון מנהלי רכש ולוגיסטיקה בישראל. חבר המועצה הציבורית של ארגון "פתחון לב". בשנת 1998 הוא נישא לענת גנוט והם עברו בעיקבות עבודתם לפתח תיקווה. הם הורים לנכדינו האהובים: עמית, אופיר, שיר.

רן נולד ביולי 1973 . בסיום התיכון התגייס לצה"ל ל"עורב צנחנים" ובסיום השירות התגייס לשב"כ כמאבטח אישים. רן נישא למירב שובל, למד "מחשבים ומתמטיקה" ובתום לימודיו עובד ויזם בתחום ההי-טק. הם גרו יחד איתנו במשק. הם הורים לנכדינו האהובים: רועי, עומר, לי. בשנת 2015 רן מירב והילדים עברו לבית חרות שם בנו ביתם.

זוהר נולדה באוגוסט 1980. בסיום התיכון התגייסה לצה"ל ליחידה 8200 במודיעין. בתום שירותה הצבאי למדה באוניברסיטה מחשבים וביואינפורמטיקה ותואר שני במינהל עסקים. בעיקבות עבודתה בתחום ההי טק עברה לגור בתל-אביב. זוהר היא אם לנכדתנו האהובה: נועם.

"חיי אדם הולכים תמיד למקום שליבו ורצונו מוליכים אותו" (שלום עליכם)

על כל אחת ואחד להגשים את חלומו/ה, אשר יתווה את מסלול החיים.  צילה למדה בסמינר למורים והגשימה את חלומה ולימדה 33 שנים ב"ביה"ס אביחיל" במושב אביחיל. במקביל לכך בשנים הראשונות של ענף הפרחים, צילה עזרה במשק בעבודת מיון הפרחים. דוד הגשים את חלומו כחקלאי בשילוב חלום נוסף, של הוראת חינוך גופני ב"עין התכלת" ובישוב "בני-ציון". דוד אשר תמיד אהב ספורט ובעיקר את תחום הכדורסל כשחקן (כנער ובוגר שיחק בקבוצת כפר ויתקין) וכשופט, עובד  ב"איגוד הכדורסל הישראלי" כשופט כדורסל וכסגן מנהל מרחב השרון. השופטים במרחב מכנים אותו "האיש והאגדה" על שום שהוא מוערך באופיו, אישיותו ותפקודו כשופט פעיל באופן מעורר השראה. 

 

דילוג לתוכן