ארכיון
כפר ויתקין

משק 150 משפחת חרובי

משק 150 הוקם על ידי הלה וחיים חרובי בשנת 1935

חיים חרובי נולד באוקטובר 1987 בעיירה מז'יבוז' באוקראינה לאליהו ומתיה בוקסרבוים. חיים הוא הבן הראשון מתוך חמישה ילדים.  היו לו ארבעה אחים נוספים מנישואיו הראשונים של אביו.
חיים היה בין מקימי המוסדות הציוניים בעיירה, ביניהם בית ספר, בו עבד כמורה. אחרי הפרעות האיומות באוקראינה בשנים 1921-1917, עלה חיים לארץ עם קבוצת צעירים בני העיירה.
הוא הגיע לחדרה בשנת 1921, משם עבר לכרכור, לראשון לציון והשתקע בנהלל, בה הוקם ארגון ב' – ראשיתו של כפר ויתקין.
חיים היה חבר מזכירות הארגון ואחד מראשי הארגון.
בדצמבר 1928 השתתף חיים בסיור הראשון של נציגי ארגון ב' בוואדי חווארת, רכוב על גבי חמור.
מנהלל עבר חיים למקוה ישראל, שם עבד ולמד.
בתחילת שנות השלושים יצא בשליחות מפא"י לקהילות היהודיות בארגנטינה וברזיל, שם חסך כסף כדי לממן ניתוח בראשו. הניתוח התקיים בוינה.
חיים שילב את עבודתו הציבורית בתנועת המושבים עם העבודה במשק.
הוא פרסם מאמרים בעיתונות ואף הוציא לאור ספר בשם "השיפוט התנועתי" על פסקי דין במשפטי החברים בתנועת המושבים.

הלה חרובי נולדה בתאריך 22.1.1902 בכפר בורק בגליציה המערבית 60 ק"מ מזרחית לקרקוב.
ההורים: מרים ויצחק פיש. היו לה ארבעה אחים.
בגיל 8 נתייתמה מאמה. בגיל 12 עברה לבית אחותה אטקה בעיר טרנוב.  
בגיל 17 ברחה הלה לגרמניה וחייתה בברלין כשמונה שנים, שם עבדה כמטפלת בילדים ובמשקי בית.
בשנת 1927, בגיל 25 עלתה הלה  לארץ ישראל כתיירת. היא גרה עם חברתה רחל טפר בדירה קטנה ברחוב הלל הזקן בת"א.
הלה עבדה בבית החולים ליולדות של ד"ר פרויד ברחוב לילנבלום, אצל משפחת חביב לובמן , אצל ד"ר פלדנקרייז ובעוד מקומות.
בשנת 1935 השיגה הלה סרטיפיקטים למשפחתו של אחיה, אליהו, והמשפחה עלתה לארץ והתגוררה בחיפה. אחותה אטקה ומשפחתה ואחיה שמואל נספו בשואה. אח נוסף, צבי, נמלט עם משפחתו בשנת 1939 לשנגחאי בסין, שם התגורר כעשר שנים. צבי ומשפחתו עלו לארץ בשנת 1949, ולאחר כמה שנים היגרו לארצות הברית.
אביה של הלה, יצחק, נישא בשנית לאחר מות אשתו ונולדו לו ארבעה ילדים נוספים שלמרבה הצער נספו  בשואה.
הלה עבדה בחדרה במשק הפועלות ושם הכירה את חבורת ארגון ויתקין.

הלה וחיים נישאו בראשית 1935 והתיישבו בכפר ויתקין.
בשנים הראשונות בצריף עץ.
חיים הקדיש את רוב זמנו לעבודה ציבורית בכפר ובתנועת המושבים, הלה עבדה במשק, טיפלה בעופות, בפרות, חליבה, זריעה, שתילה, אסיף של תפוחי אדמה, עגבניות, קלמנטינות וגם סלק בהמות.
הלה היתה ידועה בחריצותה ובכושר עבודתה וכן בזכות הסדר והנקיון בבית ובחצר. הבית היה תמיד מצוחצח ומסודר וסביבו ערוגות פרחים עצי פרי וגינת ירקות.
בשנת 1935נולד בנם גדעון.
הלה לא עסקה בפעילות ציבורית, בשנות זקנתה הרבתה לבקר את חברותיה ולארחן בביתה.  היא ביקרה במועדון גיל הזהב בהדר עם. צלולה בדעתה עד יומה האחרון. הלה השתתפה בכל הפעילויות במועדון והשתדלה שלא להיות למעמסה על המשפחה. היא התנדבה בבית חולים הלל יפה בחדרה במסגרת ארגון "יעל".

חיים נפטר ב 26.12.70 בגיל 73.

הלה נפטרה ב15.8.97 בגיל 95 וחצי בביתה בכפר ויתקין.

בשנת 1956 המשק עבר לניהולם של גדעון ואורה חרובי

גדעון נישא לאורה בנובמבר 1955. בשנת 1956 השתחרר מהצבא וחזר למשק.
אורה וגדעון המשיכו לפתח את הרפת, הלול והפרדסים. כיום המשק מפעיל רפת שמייצרת קרוב לשני מיליון ליטר חלב בשנה.
בימים אלה גדעון עוסק בכתיבת ההיסטוריה של כפר ויתקין,
הוא פעיל מאוד בארכיון הכפר ובבית קמחי, ומשתתף בכל יוזמה להנחלת מורשת הכפר לתושבים ולמבקרים.  

לגדעון ואורה נולדו ארבעה ילדים.
בנו של גדעון, יובל, ממשיך את דרכו במשק המשפחתי.

דילוג לתוכן