ארכיון
כפר ויתקין

משק 137 משפחת דרורי

משק 137 הוקם בשנת 1933 על ידי ויטיה ומרדכי (מוטל) דרורי

כתב: שלום דרורי

מרדכי (מוטל) דרורי, נולד בשנת 1907 בעירה קטנה ששמה יידיניץ בבסרביה.
דור ההורים שלנו עלו ארצה כחלוצים. הם השאירו מאחוריהם את המשפחה באירופה ובאו לבנות עם חדש ולהקים את מדינת היהודים.
הוריהם דיברו אידיש  ועסקו בלימוד תורה ולפרנסתם עסקו במסחר.
החלוצים בארץ דברו עברית, התיישבו ברחבי הארץ השוממת, חלו בקדחת והקימו במו ידיהם את התשתית למדינה שבדרך.
אנחנו גדלנו על שלילת הגלות. אני לא חושב שלזה התכוונו הורינו והמחנכים שלנו, אבל זה מה שקרה.
אני לא זוכר ששאלתי יותר מדי על קורות המשפחה בגולה ואני גם לא זוכר שדיברו על כך.
סבי נפטר ממחלה כאשר אבי היה בן שלוש עשרה. נדמה לי שבגיל זה אבא הפסיק ללמוד.
בגיל 16 או 17 הוא התנדב ל"חלוץ" ועבר הכשרה לקראת עלייתו לארץ.
מרדכי עלה לארץ כחלוץ. עבד כפועל שכיר בחדרה, זיכרון יעקב ומגדל צדק.
הוא נהג לספר על מסע רגלי שעשה עם עוד בחורה מאזור המרכז ועד מטולה –"שביל ישראל" של אז.
מרדכי הצטרף לארגון שהקים את כפר ויתקין.
אבא השתייך לקבוצת "עשרים הראשונים" שעלו והתיישבו בבית אחוזה ערבי שנקרא בסלנג של המושב "הבית הגדול" והיום הוא נקרא "בית הראשונים".
לאבי יש שלוש אחיות, ומשפחתו היא ממייסדי קיבוץ רמת דוד.

ויטיה דרורי, לבית ברנדס, נולדה בפולין.
אמי נולדה בעיר או עיירה הנקראת הוסאטין בפולניה (ואולי בתקופה מסוימת אוקראינה). עיר המחוז הייתה  לבוב.
אחיה של אימא היו רופא שיניים, עורך דין ,כנר וסוחר.
שלושה מבין אחיה נספו בשואה.
אחותה, מינה, הייתה מנהלת הכספים של ויצ"ו.
האחות השנייה, ברכה, מורה.
אימא עלתה לארץ כחלוצה. היא  הגיעה לבית הגדול שם הכירה את אבא.

 

וזה מה שכתב לה אביה, שלום בר יצחק,  ביום עלותה לארץ:

ברכת אביך ביום עלייתך ארצה מזרחה אשר אלוקי המערכה. וצו אותך את הברכה.
עם רבבות הצלחה. מרום קרנך למעלה ונזכה לבשר ולהתבשר בבשורות טובות , ונתברך בבניין צור וירושלים.
יהי דרכך קדוש וברוך להתקדש על אדמת קודש. ולכי נא בעקבי הצאן, צאן קודשים בדרכי אשר דרך השם הטוב
וזכור נא את בוראך ותזכרי את הוריך כאשר נתראה על הררי ציון במהרה בימינו בירכת שמחת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותיהם
מאת אביך שלום בר יצחק אור ליום ב' שישה עשר ימים לירח מר חשון

לויטיה ומרדכי נולדו להם שלושה ילדים: שלום, יהודה ומיכאל.
במשק הייתה אמי אחראית על העבודה הקשה בלול ובניהול הבית.
בבגרותה הקימה חוג לתנ"ך והייתה פעילה באיל"ן.
בשנת 1952 חלה אבא בשחפת ואושפז למשך חצי שנה בבית לוינשטיין. אמא  ניהלה את המשק וטיפלה בשלושת הילדים עד להחלמתו ושובו של אבא.
משפחת דרורי הרחבה מנתה שלוש דודות מצד אבא – ממייסדי קיבוץ רמת דוד, ארבעה דודים  מצד אימא. שלושה נספו בשואה .דודה מינה הייתה מנהלת הכספים של ויצ"ו. דודה ברכה היתה מורה.
רוב המשפחות היו חשוכות ילדים או עם ילד אחד.
סך הכל בדור השני היו חמישה ילדים.
כיום, בכנס משפחתי היום המונה את הדור השני, השלישי והרביעי, משתתפים חמישים וחמישה בני משפחה.

המשק
לאחר העלייה ל"נקודה" ובטרם הקמת המשקים עבדו חלק גדול מהחברים בעבודות חוץ.
אבא הקים יחד עם שייקה פוירשטיין (פורת) מפעל לייצור רעפים.
בהמשך הם נפרדו והמפעל הועבר לחצר המשק (לרפת ה"סוכנות").
בהמשך כמו שאר החברים נוסד הלול, ניטע הפרדס ונרכשה הפרה הראשונה. ובהמשך משק סטנדרטי בכפר ויתקין.
המייסדים מוטל וויטיה היו במשק מאז שהקימו אותו ועד יום פטירתם.
שלום היה בן ממשיך משנת 1955 ועד 1961.
יהודה היה בן ממשיך במשך חמש שנים.
מיכאל קיבל את המשק אחרי יהודה, נישא לעדנה ושם גדלו שלושת ילדיו. הוא פיתח את ענף הלול, גידול תרנגולי הודו ופרדס.
המשק המשיך להתקיים עד לפטירתו של מיכאל. כיום מתגוררת במשק אלמנתו עדנה.
מוטל וויטיה היו חלוצים בכל מאודם.  הקימו משק ומשפחה לתפארת.
עידן המשק חלף – המשפחה תמשיך לפרוח.

דילוג לתוכן