ארכיון
כפר ויתקין

משק 15 – ברא-יערי

משק 15 הוקם בשנת 1932 על ידי ניסן ורבקה ברא

רבקה ברא נולדה בשנת 1905 ברובנה שברוסיה .

הוריה משה וצפורה עסקו במסחר. הם השתייכו לתנועת "החלוץ". בהיותה בת 20 החליטה רבקה לעזוב את רוסיה והיא הפליגה בשנת 1925 מנמל קוסטנצה והגיעה ליפו.  לכפר ויתקין הגיעה בשנת 1935. 

רבקה נפטרה ב-25.2.1993 ונקברה בכפר-ויתקין.

ניסן ברא נולד ב-1904 בכפר יבלוגרד שברוסיה. הוריו ישראל ושרה עסקו במסחר. ברוסיה הם השתייכו למפלגת "הפועל הצעיר". ניסן עלה לארץ מאוקראינה בשנת 1905 והוא תינוק בן שנה.

בתוך זמן קצר נפטרה אימו ועול הפרנסה והחינוך נפל על אביו. בדאגה לפרנסת הבית החליט האב להקים משרפת סיד והוא חכר לשם כך שטח בהרי יהודה. חזון בנין הארץ היה חזונו של אביו וניסן גדל כילד על ערכים אלה והגשים אותם במהלך חייו.

ניסן למד בגמנסיה הרצליה וסיים אותה בהצלחה רבה. הוא גילה עניין בלימודים ובעיקר בלימודים הומניסטיים. חבריו ניסו לשכנעו לפנות לתחומי העיון וההוראה אך בואם של חלוצי העליות ריתק אותו והוא ביקש להצטרף אליהם. 

את הכשרתו החקלאית הוא קיבל בארץ כאשר הצטרף כפועל לעבודה במושבות בנימינה, חדרה ומקוה-ישראל. בלשון ציורית תיאר כיצד נפרד ממנו אביו בתחנת הרכבת וליוה את הנער לדרכו העצמאית.

בחדרה הכיר את אנשי ארגון ג' והצטרף אליהם.

לכפר ויתקין הגיע בשנת 1929 והיה מראשוני המתיישבים בכפר.

משאת נפשו של ניסן היה להקים בית, משק חקלאי ולמצוא פרנסתו ביגיע כפיו ואת אלה הגשים עם רעיתו רבקה.

ניסן היה מעורה מאוד בחיי הכפר ולקח חלק בפעילויות שונות אך יותר מכל עניין אותו נושא החינוך, אף על פי שלא היו לו ילדים משלו. הוא היה פעיל בוועדות חינוך וביתם היה מעון חם לילדים רבים שגורלם המר להם. אצל רבקה וניסן הם מצאו בית חם ולב אוהב, גדלו והיו לאנשים.

"ניסן ניחן ברוחב אופקים. הוא גילה בקיאות במקורות התרבות היהודית ובמקורות תרבות המערב בכלל. איש ספר היה, וכל יצירה זכתה אצלו להתייחסות ברורה ובהירה. אף לעת זקנתו לא כהה זכרונו, ומוחו הצלול הפיק רעיונות, השקפות ודעות, וכל שיחה עימו היתה חוויה מרתקת" (מתוך הספדו של חבר הכפר מיכה אנקורי). 

בשנים האחרונות לחייהם בחרו רבקה וניסן לעבור לבית אבות. גם משם הם שמרו על קשר הדוק עם הכפר וקראו בעניין כל דף וכל עלון שהגיע אליהם.  

ניסן נפטר ב-9.5.1992 ונקבר בכפר-ויתקין.

וכך כותב אביעד על דודתו רבקה ודודו ניסן:

 רבקה ברא לבית ולדמן היתה אחותו הגדולה של אבי שרגא ולדמן. היה אח נוסף ,צבי, שנפטר בשנות ה-30 ברוסיה.  לפני קום המדינה, לבקשת  בן גוריון, עברתו קציני הצבא שבדרך את שמם, שרגא ולדמן הפך להיות שרגא יערי. 

דוד ניסן ודודה רבקה היו אנשים  צנועים וענווים, אנשי עמל ועבודה, חרוצים ושקטים. הקשר בין אבי, שרגא, ורבקה אחותו היה מיוחד, אבא היה תמיד שם בשבילם. יש לי זכרונות יפים ונעימים מדודה רבקה ומדוד ניסן. אבי ואני הגענו כל שבת, ללא יוצא מהכלל, לביקור אצלם ותמיד נהניתי לשוחח עם דוד ניסן ולטעום ממטעמיה של דודה רבקה. היותם צמחונים, הפגישה אותי עם מזון מסוג אחר שאהבתי מאוד.

עלי לומר שהייתי מתכונן לביקור, כיוון שדוד ניסן היה שואל ומתעניין בלימודי. כששאל שאלה ולא ידעתי את התשובה, מיד היה מדבר על הנושא ומתבל אותו בסיפורים מעניינים. ביאליק, טשרניחובסקי, עגנון ושלום עליכם, היו שותפים קבועים בשיחותינו. הודות לדוד ניסן הכרתי את  ספריית "עם עובד". התחלתי לקרוא את הספרות ואכן נהניתי ורכשתי ידע. מגיל צעיר הייתי מבלה את ימי החופשה בכפר. בהדרכתם של ניסן ורבקה למדתי לחלוב פרות, להאכיל תרנגולות ולאסוף ביצים. אהבתי גם מאוד לטפל ב"בית האימון". אבל גולת הכותרת היתה הנסיעה על טרקטור ה"הולדר" עם הדוד, לפרדס ולשטחים החקלאים.               

כילד, כנער ולאחר מכן כאדם בוגר, צברתי המון חוויות שנולדו ונוצרו כאן, בכפר ויתקין, בביתם של הדודים.  שתיים, משלל הזכרונות לא אשכח כל ימי חיי ועליהם אספר:  באחת השבתות כשהגענו לביקור הכינה לי דודה רבקה הפתעה. היא רשמה אותי כמשתתף בחידון תנ"ך העתיד להערך ב-"בית העם" במוצאי אותה שבת. ערב מרגש ומעניין שבסיומו זכיתי בספר תנ"ך כפרס. לא היו מאושרים וגאים מהדודים. האושר והגאווה ניכרו עליהם שבועות רבים לאחר החידון. ואני, שידעתי את אהבתו הגדולה של ניסן לספר הספרים ושמעתי המון ציטוטים ממנו, שמחתי מאוד על זכייתי ועל שעלה בידי לשמחם .   

החוויה השניה שונה בתכלית השינוי. בשנת 1961 בהיותי בן 10, עזרתי לאבי שרגא ז"ל לבנות את "מכון החליבה" ברפת של דוד ניסן . קנינו צנרת, ווסתים, מחולל ואקום וכו'. את הכל, כולל לוח החשמל בנינו, יצרנו והקמנו בעצמנו . מערכת החליבה שהוקמה מתוך כוונה להקל על ניסן ורבקה, החזיקה מעמד שבועיים או שלושה בלבד, וכל זה למה ? דוד ניסן הגיע למסקנה כי המכשיר מכאיב לפרות ולא חשוב אם התפוקה עלתה במקצת, אם זה מכאיב לפרות, אין לו צורך במכונה. הדודים, למרות המכונה שברפת, שבו לחלוב ביד. לא אתפאר ואומר כי הבנתי את הויתור על המיכון בזמנו . חלפו כמה שנים …….. מי שדואג לבעלי חיים ואיכפת לו מסבלם, על אחת כמה וכמה יהיה רגיש אכפתי וסבלני לבני אנוש. איזה שיעור שזה היה, רק היושב במרומים יודע !!! 

על כל אלה ובעקבות כל אלו הבטחתי לעצמי להנציח את זכרם של רבקה וניסן ואכן כשהתקבלנו כחברים בכפר תרמתי  600,000 ₪  להנצחת זכרם ב"בית העם" העתיד להיות מוקם מחדש".

משנת 2013 מתגוררת במשק משפחת יערי אביעד ואירית 

אביעד מספר:  בשנת 2011 התחלנו לבנות את ביתנו בכפר, בנחלתם של רבקה וניסן ברא, מתוקף היותנו היורשים החוקיים. בניית ביתנו ארכה כשנתיים, בספטמבר 2013 נכנסנו, בשעה טובה, לגור בביתנו.

אירית -בוגרת אוניברסיטת תל אביב. עסקה בהוראת של"ח בנתניה וברעננה. פרשה לגימלאות השנה, לאחר 30 שנות עבודה והוראה. אביעד – עצמאי, הנדסאי אלקטרוניקה. בעל עסק למוצרי חשמל ומעבדת שירות למכשירי חשמל ואלקטרוניקה. אביעד ואירית נישאו בדצמבר 1973, לאחר מלחמת יום כיפור,  והביאו לעולם ארבעה ילדים:

ציפי – נשואה + 3, רופאה פסיכיאטרית מנהלת מחלקת  אשפוז יום בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע.  

דנה –נשואה + 3, יועצת אירגונית ויחד עם זאת עוסקת בהעצמת נשים ומשפחות.

אור – נשוי + 2, בוגר מכללת רידמן, עוסק ברפואה סינית. בעל קליניקה ברמת גן וכאן בכפר-ויתקין.

גל – רווק. עובד בטלויזיה הישראלית בהפקות, האח הגדול, הישרדות, המרוץ למיליון ועוד.

דילוג לתוכן