ארכיון
כפר ויתקין

משק 101 משפחת גוזנר

משק 101 הוקם בשנת 1933 על ידי יצחק ופניה גוזנר

 יצחק נולד בשנת 1900 בפלך ווהלין, בכפר לֶבְקוֹב הסמוך לעיר ז'יטומיר (אוקראינה כיום). זוסיה גוזנר, אביו של יצחק, שירת ארבע שנים בצבאו של הצאר הרוסי, וכשהשתחרר בשנת 1896 נשא לאישה את רייזל פולישוק ממָקָרוֹב. זוסיה היה סוחר בקר וספק הבשר לחצר הגראף, והיה לו גם גן ירק. בתקופת מלחמת האזרחים נרצח זוסיה בידי אנשי צבא פטליורה.
רייזל וזוסיה היו הורים לשישה: פנחס, יצחק, שלום, ישראל, חנה וצבי. יצחק עלה לארץ; שלום עלה לארץ אך לאחר שנים אחדות היגר לאורוגוואי; פנחס עלה לארץ, הקים בית ומפעל בירושלים, ונהרג במלחמת העצמאות; ישראל גויס אז לצבא ברית המועצות, ואחרי כן השתקע בעיר קייב; האם רייזל עלתה לארץ עם שני ילדיה הצעירים, חנה וצבי.
יצחק למד ב"חיידר" ובבית ספר יסודי בכפר, ולאחר מכן בגימנסיה רוסית בעיר ז'יטומיר. למד עברית והיה חבר במפלגת 'צעירי ציון'. בחורף 1919 "הבריח את הגבול" לפולין. שם חי ועבד כשנתיים, עד שקיבל אישור עלייה לארץ. בחנוכה שנת 1921, בהיותו בן 21, הגיע יצחק לנמל חיפה.

פניה הייתה בתם הצעירה של רחל ויוסף גורדון. המשפחה התגוררה בעיר הנמל אודסה ועסקה במסחר. פניה נולדה בשנת 1905, שנת המהפכה, שבה נרצח האב יוסף. היו לה שלושה אחים ושלוש אחיות: האח יצחק עלה לארץ בשנות העשרים; במלחמת העולם השנייה איבדו שני אחים ואחות אחת את חייהם, ושתי אחיות עם משפחותיהן נמלטו למרכז אסיה ושבו לאודסה בסיום המלחמה.
בנערותה הייתה פניה פעילה בתנועת 'צעירי ציון' באודסה, פעילות שהייתה אסורה בברית המועצות, ולכן היא וחבריה ישבו בכלא כמה חודשים. הקבוצה שוחררה הודות להתערבותה של אשת הסופר מקסים גורקי, והתאפשר להם לעלות לארץ ישראל. פניה הגיעה לארץ בדצמבר 1923.

רייזל (שושנה), ילידת 1878, אימו של יצחק, עלתה לארץ בשנת 1924 עם שני ילדיה חנה וצבי, והשתקעה בתל אביב. מגיל 60 בערך התגוררה לסירוגין בבתיהם של בתה ובניה בירושלים, בתל אביב ובכפר ויתקין. בהיותה בכפר נהגה להתפלל בבית הכנסת הישן, בצריף שבקצה רחוב הדואר. בשנות חייה האחרונות התגוררה בבית אבות 'משען' בחולון.
רייזל נפטרה בשנת 1966, בהיותה בת 88.

בשנים שבין עלייתם לארץ לבין ההתיישבות בכפר ויתקין, התגוררו יצחק ופניה במקומות שונים ועבדו בעבודות שונות: יצחק עבד במחסני הצבא הבריטי בלוד, בעבודות בניין בשכונת בית הכרם בירושלים, בחקלאות בגבעת עדה, בבנימינה, בחדרה ובהרצלייה, היה עגלון בנמל יפו, עסק בייבוש ביצות כבארה ובסלילת כביש הגישה לזיכרון יעקב.
פניה עבדה אף היא בעבודות שונות במקומות שונים, כגון בעבודת סולינג בסלילת כביש בצפון הארץ, בעבודות טיח ובניין בהרצלייה, בקטיף פרחי יסמין (עבור מפעל לייצור בשמים) בבנימינה, וכ"אם הבית" בבית ספר בבנימינה.
פניה ויצחק הכירו בתחילת 1926, בעת שעבדו בהרצלייה. הם נישאו ב-1927 והתגוררו כשנה וחצי בזיכרון יעקב עם קבוצת חברות וחברים מארגון ויתקין. משם עברו לבנימינה, ובה נולדה בתם הבכורה אביבה, בדצמבר 1928. בבנימינה חיו כשלוש שנים, ובשנת 1932 הגיעו לכפר ויתקין, וגרו בצריף ליד 'הבית הגדול'. כעבור שנה הועבר הצריף אל נקודת הקבע והועמד בחלקה מספר 101. המשפחה המשיכה להתגורר בצריף עד לסיום בניית בית המגורים. בחודש מרץ 1934 נולד בנם יוסף ובספטמבר 1938 נולד אבינועם.

אביבה למדה בבית הספר שבכפר עד שהייתה בת 16. מילדותה רצתה להיות שחקנית, ואומנם שיחקה בתפקידים ראשיים בהצגות בית הספר, ובמיוחד הצטיינה כקריינית בכל האירועים הציבוריים בכפר. בעידודו של המורה דב צפרוני נרשמה למבחני הקבלה בבית הספר הדרמטי של תיאטרון 'הבימה', התקבלה ולמדה שם שנה אחת. בחופשה שלאחר שנת הלימודים הראשונה פגשה את איש הפלמ"ח בן הכפר שייקה תהבלום, והוא שכנע אותה להתגייס לפלמ"ח.

ב-1946 התגייסה אביבה לפלמ"ח. היא שירתה ב'מחלקת סיירים מרכזית' בעין השופט ובמשמרות. במלחמת העצמאות שירתה בתפקיד אלחוטנית בגדוד הפורצים ובסדום. לאחר המלחמה הייתה בין מייסדי קיבוץ כברי. התגוררה שנים אחדות בצרפת: הדריכה בבית ילדים יהודיים, עבדה ב'משלחת הקניות' של משרד הביטחון ובשלוחת 'המוסד' בפריז. בשנת 1962 נישאה ליעקב גולדברג, אלמן יליד גרמניה, שורד השואה מילדי וילה אמה. אביבה ויעקב גידלו שבעה ילדים: אסף, יעל, טלי, יונתן, עידו, נועה ורותי. אביבה נפטרה בשנת 2016, בהיותה בת 88.

יוסף (סֶפִי, יוסי) למד בבית הספר שבכפר, ובנערותו ניגן בתזמורת כלי הנשיפה. התגייס לצה"ל ושירת בחיל הים כלוחם וכמדריך בשייטת 13, ושם הכיר את דליה אסטרחן מנהרייה. הם נישאו בשנת 1956 ושינו את שם המשפחה לשם עברי, גוֹזָן. ספי עסק בהדרכת חקלאים במושבים החדשים בנגב ובסיני: בתחילה הדריך גידול עופות, ולאחר השתלמות בהולנד הדריך בתחום גידולים בחממות. באחד ממושבים אלה, מושב ישע שבנגב המערבי, בנו דליה ויוסי את ביתם, הקימו משק של ירקות ופרחים, וגידלו את ארבעת ילדיהם: ארז, תמר, עירית ודני.
יוסף נפטר בשנת 1994 בהיותו בן 60.
אבינועם למד בבית הספר שבכפר, ובשתי שנות התיכון האחרונות למד בבית הספר התיכון העירוני בנתניה. היה פעיל בטיסנאות ודאייה בגדנ"ע אוויר והדריך קבוצה מתלמידי כיתה ט' בטיסנאות ובעקרונות התעופה. שירת בחיל הקשר ובחיל האוויר: היה אלחוטן, מדריך אלחוט, ופרח טיס. לאחר השירות הצבאי עבד כשנתיים במשק, ולאחר מכן למד באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת לונדון מתמטיקה פיסיקה ומדעי המחשב, ועבד עשרות שנים בתחום המחשוב. בשנת 1968 נישא למאשה למברג, צאצאית למייסדי חדרה ולראשוני תל אביב, ולהם שני ילדים: דנה וברק.
עליזה: בתחילת שנת 1939 הגיעה לכפר קבוצה של נערות ונערים מאוסטרייה. במשך שנתיים גרו בבתי משפחות בכפר, למדו בבית הספר ועבדו בעזרה במשקים. אצל משפחת גוזנר גרה עליזה מאוטנר בת ה-16, ומייד "אומצה" במשפחה כאחותם הגדולה של אביבה בת ה-10 ושל שני אחיה הקטנים.
בשנת 1943 נישאה עליזה למי שהיה מורה שלה בכפר ויתקין יהושע טן-פי, עיתונאי ומשורר. לאורך כל שנות חייהם התקיים קשר הדוק בין המשפחות. לדברי אביבה: "הקשר בינינו נוצר בן רגע והלך והתהדק עם השנים. עליזה הייתה לאחת הדמויות המשמעותיות בחיי, ובמשך שישה עשורים ועד ליום מותה, ליוותה אותי כאחות גדולה, כחברה, כאמא שנייה… לימים גם ילדיה היו לבני בית והגיעו לחופשות בכפר ויתקין לסבא יצחק וסבתא פניה". אבינועם היה אף הוא בן בית אצל עליזה ויהושע בירושלים. לעליזה ויהושע נולדו שלוש בנות ובן: נועה, שאול, גיתית ומרים.
נועה ביקרה בקיץ 1958 את המשפחה בכפר, ומכאן המשיכה לכנס הג'מבורי של הצופים בכרמל. שם חשה ברע ונשלחה ברכבת לביתה בירושלים. התגלה כי לקתה בהרעלת טטנוס, ולא הצליחו להציל את חייה. נועה נפטרה בהיותה בת 12. המרכז של שבט הצופים 'מצדה' בירושלים קרוי בית נועה על שמה.
שאול נולד בתל אביב וגדל בירושלים. שאול היה פעיל בשבט הצופים 'מצדה'. לאחר סיום לימודיו בגימנסיה העברית רחביה התגייס לצה"ל, ובמלחמת ההתשה נהרג שאול  על גדת תעלת סואץ. בן 19 היה שאול במותו. יהושע נפטר בשנת 1988, עליזה נפטרה בשנת 1998 והם קבורים בצמוד לחלקת הקבר של נועה ז"ל.

משק גוזנר היה משק מעורב, כמקובל באותה תקופה, ובו רפת, לול, פרדס וגידולי שדה. יצחק בנה במו ידיו, ובעזרתם של בני המשפחה ושל פועל שכיר, את בית המגורים ואת כל מבני המשק: טפסנות, הכנת בטון ויציקות, הכנת בלוקים ובניית הקירות, וגם אינסטלציית מים וביוב. בעלי מקצוע אחרים ביצעו את עבודות הגמר.
המבנים שבחצר המשק היו: בית אימון לאפרוחים, לולי מטילות, לול של עופות לרבייה, רפת פרות, רפת עגלות, מחסן, אורווה ומגדל תחמיץ.
בעשרים וחמש השנים הראשונות בהמות העבודה היו חמורים, פרדים וסוסים. רק בשנת 1959 נרכש טרקטור.
כעשרים שנה, פעמיים ביום, היו בני המשפחה חולבים את הפרות בידיהם עד שבשנות החמישים הותקנה ברפת מכונת חליבה.
בחציו הפנוי של המגרש, מעבר לרפת, גודלו במשך השנים גידולים שונים: תפוזים, ענבים, תפוחי אדמה, מלפפונים וכד'.
סביב הבית היו כמה עצי פרי כגון רימון, אנונה, אשכוליות, שסק ועצי זית וגם עץ דקל.
משק העופות התנהל באחריותה של פניה מקבלת האפרוחים ועד לאריזת הביצים. עבודתה כללה לעתים גם הזרקת חיסונים לכל העופות.
פניה גם ייצרה (לצריכה עצמית) גבינות, שמנת, חמאה וגם ריבות מפירות עץ התות הענקי שהיה במרכז החצר.
בשטחים שמחוץ לכפר היו למשק גוזנר פרדס תפוזים, פרדס קלמנטינות וחלקות שדה ובהן גידולים עונתיים כגון עגבניות, אספסת, תירס, תלתן וסלק בהמות.
יצחק היה קורא נלהב של ספרות ועיתונות. נוסף על העיתון היומי 'דבר', היה יצחק קורא מתמיד של השבועון 'הפועל הצעיר'. כמו כן היה קורא בעיון רב את חוברות הירחון 'השדה', שבהן פורסמו עצות והנחיות הנוגעות לעבודות החקלאיות בעונות השנה השונות.
פעילות ציבורית: יצחק היה חבר בוועד הכפר. במשך שנים סייע וייעץ בנושאי המשק למשפחותיהן של חברות שהתאלמנו והמשיכו לקיים את המשק בעזרת פועלים שכירים. בשנים האחרונות למגוריו בכפר ניהל יצחק את 'קבוצת מגדלי האספסת'.
משק גוזנר נמכר בשנת 1971 ופניה ויצחק עברו להתגורר בעיר. פניה נפטרה בתל אביב בספטמבר 1984 בהיותה בת 79. יצחק נפטר ארבעה חודשים אחר כך, בינואר 1985, בהיותו בן 84 שנים. שניהם קבורים בבית העלמין של הכפר.

כתיבה: אבינועם גוזנר,  עריכת לשון: דנה לוי (גוזנר).  ינואר 2023.

 

דילוג לתוכן